ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נ' מגעיד
|
תו"ב בית משפט השלום רמלה |
15851-09-10
27.1.2014 |
|
בפני : רבקה גלט |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד |
: יוסף מגעיד |
| החלטה | |
החלטה
לפניי בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו, לפי שאיננו מגלה עבירה, או שעומדת לו הגנה מן הצדק, או הגנת זוטי דברים.
כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג, בשטח של כ-90 מ"ר, במקרקעין הידועים כגוש 4982 חלקה 32 ביישוב אחיעזר.
לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את הטענות.
בטרם יפורטו נימוקיי, אני רואה לנכון לציין כי בעת האחרונה, אני מתקשה למצוא בין התיקים המתנהלים בפניי תיק פלילי כלשהו (בעבירות תו"ב), שבו נמנעה ההגנה מהעלאת טענות מקדמיות בדבר קיומה של הגנה מן הצדק, ונדמה כאילו הגנה זו הפכה להיות מוקד המשפט אשר סביבו סב הדיון המשפטי כולו, בכל עבירות התו"ב.
לפיכך, יש להזכיר מושכלות יסוד, והן כי "הגנה מן הצדק" נועדה על פי טיבה למקרי הקיצון, שבהם נעשה עוול לנאשם, בכך שהוגש כתב האישום, והוא נגוע בשרירות של ממש, או בחוסר שוויון בין הנאשם לבין אחרים הדומים לו. נאשם הטוען לקיומה של "הגנה מן הצדק", נושא בנטל הוכחה כבד, שכן טענות חמורות ממין אלה, על הנאשם להוכיח, ברף הוכחה של מאזן הסתברויות ולא די להשמיען בעלמא (בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' עיריית באר שבע, פד"י נג(3) 289; ע"פ 2910/94 יפת נ' מד"י (28.2.96).
לאור ההלכות הברורות בעניין חלותה של הגנה מן הצדק, ולאור ריבוי ההחלטות שנכתבו כבר אודותיה, אינני רואה צורך להאריך כאן בפירוט המסגרת הנורמטיבית לתחולת הגנה זו. תחת זאת, יפורטו להלן נימוקיי לדחיית הבקשה לגופו של עניין:
טענת הנאשם לפיה כתב האישום איננו מגלה עבירה, היא חסרת בסיס, שכן על פי עובדות כתב האישום, מיוחסות לנאשם עובדות המהוות עבירות לפי חוק התכנון והבנייה. כמו כן צוין בכתב האישום כי הנאשם מואשם כמי שמחזיק במקרקעין, משתמש בפועל, ואחראי לביצוע העבודות.
על פי טענותיו של הנאשם עצמו בסיכומיו (סעיף 2), הינו מתגורר במבנה נשוא כתב האישום. במצב זה, לא ברור כיצד יכול הוא לטעון שלא הוא מבצע העבירה. מעבר לכך, הנאשם מאשר כי המבנה נבנה על ידי אמו, בכספו. השילוב שבין עובדה אחרונה זו, לבין היותו מתגורר במבנה וטוען לזכויות קנייניות לגביו, קושר את הנאשם לעבירות, על פי תנאי סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה.
טענת הנאשם כי סירובה של אמו לחתום על הבקשה לשינוי התכנית היא שגרמה להעדר היתר בנייה בידו, איננה יכולה להתקבל, הן מן הטעם שלא הוכחה והן מן הטעם שאף אילו הוכחה, אין בה כדי לגבור על הכלל הגורף הקובע כי אין לבצע עבודות בנייה ושימושים, ללא היתר כדין.
הטענה לפיה אמו של הנאשם מבצעת עבירות בנייה אשר התביעה נמנעת מהגשת כתב אישום בגינן, אינה יכולה לבסס טענה להגנה מן הצדק בעניינו של הנאשם, משני טעמים. ראשית, הנאשם לא הוכיח טענה זו כלל. שנית, כבר נפסק אינספור פעמים כי אכיפה חלקית, לא תיחשב בהכרח לאכיפה בררנית, וכי על הטוען להגנה מן הצדק להראות שננקטה בעניינו אכיפה שרירותית ובלתי שוויונית, לעומת עניינם של כלל העבריינים שעניינם דומה לשלו (ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (04.08.2008). כמו כן נפסק כי לא ניתן להקיש ממקרה בודד נוסף, על עניינו של נאשם אחר (בג"צ 6396/96 הנ"ל).
הנאשם טוען כי "במושב זה כמו גם במושבים אחרים במועצה אזורית זו ובמועצות אזוריות אחרות קיימים עשרות מבנים...וקיימים חריגות בנייה צורמות לעיניים, שלא מטופלים על ידי המאשימה, אולם רק הנאשם, בגין זוטי דברים של שיפוץ חלל פנימי מוצא עצמו עומד לדין". גם טענה זו, אינה יכולה להתקבל. מעבר לעובדה שעובדות כתב האישום מייחסות לנאשם בנייה ושימוש חורג, ולא רק "שיפוץ של חלל פנימי", הרי משמעות הטיעון היא כי עצם קיומן של עבירות בנייה רבות נוספות, ברחבי ארצנו, מבסס טענה להגנה מן הצדק עבור הנאשם. טענה זו, היא כמובן טענה אבסורדית שנטענה בעלמא, וקבלתה תוביל לחוסר אפשרות לאכוף נגד עבירות בנייה, לעולם.
על פי עובדות כתב האישום, עבירות הבנייה שביצע הנאשם משתרעות על פני כ-90 מ"ר. היקף זה של הבנייה והשימוש, איננו עונה להגדרה של "זוטי דברים", לאור העניין הציבורי הרב באכיפת החוק כנגד עבירות הבנייה, שהפכו למכת מדינה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59; רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 6720/06 דהרי נ' מד"י (22.8.06). מעבר לכך, אמנם כטענת התביעה, קיימת ידיעה שיפוטית בדבר מקרים רבים מאד בהם מוגשים כתבי אישום בגין עבירות בנייה, אף כשהיקף הבניה והשימוש מצומצם לעומת זה שבענייננו.
טענותיו העובדתיות של הנאשם בדבר היקף הבנייה שביצע, יוכלו להתברר במהלך המשפט, ולא ניתן להכריע בהן בשלב זה.
לאור כל האמור, אני דוחה את הטענות המקדמיות.
בדיון הקרוב ימסור הנאשם תשובתו לאישומים.
המזכירות תעביר החלטתי זו, לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|