ועדה אבו בסמה נ' לא ידוע

החלטה

1.לפני בקשה בהתאם לסעיפים 212 ו- 213 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [להלן: "החוק"], למתן צו הריסה ללא הרשעה למבנה שהוקם ללא היתר, כאשר נכשלו מאמצי המבקשת לנסות ולאתר הגורם שהקים את המבנה [להלן: "הבקשה"].

2. מתצהירו של מר מוחמד אבו קרינאת מהנדס הועדה המקומית, שצורף לבקשה, עולה כי ביום 5.7.09 ביקר מפקח מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה, אבו בסמה וגילה כי בוצעה עבודה, השתמשו במקרקעין והוקם מבנה בשטח הנמצא בנ"צ 577739/207207 ביישוב מכחול שבתחומי המבקשת [להלן: "המקרקעין" ].

עוד עולה מהתצהיר שצורף לבקשה כי על המקרקעין הוקם, במועד הנ"ל או סמוך לו, מבנה בגודל של כ- 143 מ"ר וכן תוספת למבנה בגודל של כ – 55 מ"ר שיועדו לשמש למגורים [להלן: "המבנה" ], בלא שהוצא לגביו היתר בניה, ובניגוד לחוק.

3. בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג – 1982 [להלן: "התקנות" ] ניתנה למבקשת הזכות להגיש בקשה זו, במעמד צד אחד בלבד, וכן נקבע [תקנה 2 לתקנות] כי תנאי למתן צו כאמור, במעמד צד אחד, יכול להינתן רק "אם ראה בית המשפט שאי אפשר או בלתי מעשי להזמין לדיון אדם העלול להיפגע ע"י ביצועו של הצו...".

4. בתצהיר שצורף לבקשה, נטען כי המבקשת אינה יכולה להוכיח מי ביצע את העבירה, או למצוא אותו וכי אף לאחר הדבקת התראה על המבנה [ביום 5.7.09], לא פנה אל המבקשת כל גורם לטעון כנגד ההריסה.

בנסיבות אלה, יש לומר כי התקיימו התנאים המצדיקים דיון בבקשה במעמד המבקשת בלבד.

5. תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, הינו שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה לא חוקי. לענין זה, קיימת הבחנה ברורה בין הסמכות ליתן צו הריסה לפי סעיף 205, שתנאי לו הינה הרשעה לפי סעיף 204 לחוק, לבין הסמכות ליתן צו לפי סעיף 212 לחוק.

סעיף 212 לחוק אינו עונשי ותכליתו הסרת מכשול לרבים, שמירה על הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור [רע"פ 1253/00 חסיבה סבג נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך נח עמ' 421]. לפיכך, מכוון צו הריסה לפי סעיף 212 כנגד המבנה שהוקם שלא כחוק, והוצאתו אל הפועל מוטלת על מי שקבע בית המשפט [השוו ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ. הוועדה המקומית לתכנון והבניה כפר סבא , פ"ד נב (1) 136).

6. תכליתו של סעיף 212 לחוק מורה לנו כי לא די בקניית סמכות בית המשפט לצוו כל ההריסה, אלא שעל מבקש הצו להוכיח בנסיבות העניין את קיומו של עניין ציבורי חשוב המצדיק מתן הצו [ראה לענין זה ע"פ 3490/97 הנ"ל וכן רע"פ 124/01 זאב ניקר נ. מדינת ישראל פ"ד נו (3) 151; ע"פ (ב"ש) 432/90 ג'יברין סלימאן נ. מדינת ישראל תקדין מחוזי 93 (2), 420; וע"פ (חיפה) 1051/98 ברייר נ. מדינת ישראל , דינים מחוזי כו' (10), 397].

אינטרס ציבורי כאמור, יכול להיות, בין היתר, בכך שבאי ביצוע ההריסה יוצא חוטא נשכר ולמניעת תוהו ובוהו שיוצרת הבניה הבלתי חוקית וכן בשל החשש, כי אי מתן צו ההריסה עלול להתפרש כמתן היתר בפועל, דבר שאין לו מקום במדינת חוק מתוקנת.

7.למרבה הצער, הפכו עבירות על חוקי התיכון והבניה לחזיון נפרץ, ופגיעה חמורה וישירה זו בשלטון החוק הביאה את בתי המשפט לנקוט יד קשה על מנת שלא להשלים עם מציאות זו ועל מנת להעביר מסר חד משמעי שלא יאפשר לנאשים לעשות דין לעצמם [השוו ע"פ (ב"ש) 432/90 סלימאן הנ"ל והאסמכתאות שפורטו בו].

8. לפיכך, כל עוד עומד מבנה כאמור על תילו ללא היתר, הרי שאין חשיבות של ממש מתי הוקם, והדרך הראויה לפעול כנגד העבירה וכנגד קיומו שלא כדין, אף בלא שידועים בעליו, היא הגשת הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, כפי שאכן עשתה המבקשת בענייננו.

9. בענייננו, טוענת המבקשת כי המבנה נבנה על קרקע לגביה חלה תוכנית מס' 08/02/104 שפורסמה למתן תוקף בי.פ 5324 וייעוד הקרקע ע"פ התוכנית הוא חקלאית .

10. הואיל ונטען, כי המבנה נבנה ללא היתר, ועל רקע כל האמור לעיל, ניתן לקבוע, כי נתקיימו תנאיו של סעיף 212 וכי קיים ענין ציבורי במתן צו ההריסה.

11. לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הריסה ביחס למבנה כהגדרתו לעיל.

12. המבקשת תגרום לכך כי עותק מצו ההריסה שניתן כאמור, יודבק על קיר המבנה הנ"ל וכי לא יוחל בביצוע צו ההריסה עד לחלוף המועד הקבוע בתקנה 6 לתקנות.

  ניתנה היום, כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.