והבי נ' עווד ואח'

התביעה, טענות הצדדים והראיות

1. התובע בעלים של מקרקעין בשטח של כ - 14,260 מ"ר, בחלקה 17 בגוש 11806 עותר לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הסגת גבול, ובהפרש דמי שכירות חוזיים, ופיצוי עבור השכרה לצדדים שלישיים.

2. ביום 28/8/00 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו הושכר לנתבע 1 שטח של 2 דונם מתוך החלקה שבבעלות התובע למשך 24 שנים (להלן: "המושכר"). מטרת השכירות היתה הקמת תחנת דלק, בתנאים והגבלות שפורטו בהסכם. יצוין כי המושכר צמוד למקרקעין שבבעלות נתבע 1.

3. לטענת התובע, הוסכם כי שכר הדירה יעמוד על 1,000$ לחודש, שישולם בשקלים חדשים ויהיה צמוד למדד. למרות זאת, לאורך כל התקופה, הנתבע לא משלם את תשלומי השכירות במלואם, מקזז תשלומים ומתעלם מפיגורים המחייבים בתשלום ריבית והצמדה.

4. התובע טוען כי מרצונו הטוב ועל מנת להגיע להסכם, הסכים מעת לעת לחתום על נספחים ושינויים ביחס להסכם השכירות. כך שונה גודל המושכר, גובה דמי השכירות, שטר בטחון אך הנתבע המשיך להפר את ההסכם.

כך, ביום 21/3/01 נערך נספח בו נקבע כי דמי השכירות בחמש השנים הראשונות ישולמו כל תחילת רבעון ולאחר מכן שנה מראש באמצעות המחאות או העברה בנקאית לבחירת המשכיר. כמו כן הוסכם כי השטח המושכר יהיה 3 דונם אדמה ריקה במקום 2 דונם ודמי השכירות הועלו בהתאם ל-1,500$ לחודש. עוד הוסכם כי דמי השכירות החודשיים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן או לשער היציג של הדולר הגבוה מבין השניים.

גם לאחר ההסכמות החדשות המשיך הנתבע להפר את הסכם השכירות, ולבקשתו נעתר התובע לחתום ביום 11/01/07 על נספח נוסף להסכם השכירות בו נקבע כי דמי השכירות יחלו להשתלם החל מ-1/1/07 לתקופה של שלושה חודשים מראש, וגובהם יעמוד על 2,100$. הוסכם שבשנתיים הראשונות (היינן עד שנת 2009) ישולם שכר הדירה מידי 3 חודשים ואילו אח"כ אחת לשנה.

ביום 1/3/09, שוב לבקשת הנתבע נחתם נספח לפיו דמי השכירות ישולמו לתובע בכל 16 לחודש מדי חודש. הם יהיו צמודים למדד (אלא אם המדד יהיה שלילי ואז לא תהא לכך השלכה על גובהם). כל אימת ששער הדולר יהיה גבוה ממדד המחירים לצרכן ישולמו דמי השכירות בהתאם לשער הדולר. כמו כן, כפיצוי על המעבר לתשלום חודשי הוסכם על העלאת שכה"ד ב2% ממה ששולם בשנה קודם בתחילת כל שנה.

5. לטענת התובע, הנתבע לא עמד בתשלום דמי השכירות ולפי חישוב התובע סך הפרשי דמי השכירות המגיעים לו הינם 207,398 ש"ח. (ראה סעיף 25 לתביעה, סעיף 39 לתצהיר התובע).

6. מעבר לכך, ביום 16/02/10 ערך מודד מטעם התובע מדידות או אז התברר כי הנתבע הסיג על דעת עצמו גבול והשתלט על שטח נוסף של 503 מ"ר מעבר למוסכם. עבור השטח הנוסף זכאי התובע לסך של 1,770 ש"ח לחודש לתאריכים 15/11/06-15/05/11 (מיום תפיסת החזקה ועד סמוך להגשת התביעה) היינו 84,960 ש"ח לא כולל ריבית והצמדה.

7. לסיום טוען התובע, כי הנתבע חתם, ללא ידיעתו, בניגוד להסכם ביניהם ובניגוד לחוק השכירות והשאילה, התשל"א 1971 (להלן: " חוק השכירות והשאילה") על הסכם עם חברת דלק בע"מ לפיו העביר את זכות השכירות שהוקנה לו לנתבעת 2, וכן על הסכם עם דלקנית, וזאת מבלי להמציא לתובע את מסמכי השכירות ופרטי ההתקשרויות ובכך הפר את ההסכם. לדידו הוא זכאי בשל כך לפיצוי בסך 200,000 ש"ח.

8. לטענת הנתבעים, יש לסלק את התביעה נגד הנתבעת 2 מאחר וכתב התביעה לא מגלה יריבות מולה. הסכם המסגרת וכל הנספחים הנלווים נערכו בין התובעת לנתבע 1 ואינם אוסרים עליו להשכיר את המושכר ו/או כל חלק ממנו בשכירות משנה. בפועל התובע ידע כל העת כי המושכר הושכר לנתבעת 2 ולא התנגד לכך.

9. הנתבע טוען כי לא הפר את ההסכמים, כי הנתבעים לא הסיגו גבול וכי הם עושים שימוש רק בשטח שהושכר בגודל 3 דונם. לאורך כל ההתקשרות עם התובע, פעל הנתבע בתום לב. מילא התחייבויותיו ע"פ ההסכם וע"פ חוק ונעתר לכל דרישותיו של התובע לחתום על נספחים לשיפור ההסכם לטובתו של התובע.

10. לעניין דמי השכירות, ביום 21/03/01 נחתם כאמור נספח להסכם המסגרת בו נקבע כאמור כי השטח המיועד להשכרה הינו כ- 3 דונם אדמה ריקה. דמי השכירות הועלו בהתאם. כמו כן, ביום 11/01/07 נחתם נספח עדכון מאחר וקבלת היתר הבנייה לתחנת הדלק ארך זמן רב, בו נקבע כי דמי השכירות ישולמו החל מיום 01/01/07.

11. הנתבע טוען כי בתחילת שנת 2010 גילה כי שדמי השכירות שולמו ביתר כך שבגין התקופה שמיום 11/1/07 ועד 22/11/09 היה עליו לשלם 285,984 ש"ח אך בפועל שילם בטעות 333,074 ש"ח היינו התובע קיבל ביתר סך 47,090 ש"ח. כ"כ בדצמבר 2009 ובינואר 2010 היה אמור לשלם 15,734 ש"ח אך בפועל שילם 20,964 ש"ח כך שהתובע קיבל ביתר סך 5,230 ש"ח.

בשים לב לאמור, טוען הנתבע ששילם ביתר במצטבר סך 52,320 ש"ח ולכן הודיע לתובע כי יבצע קיזוז בגין סכומים אלו.

12. התובע פעל בחוסר תום לב, הכפיש את שמו של הנתבע ואף סרב לקבל תשלומים בגין דמי שכירות.

דיון והכרעה

13. לאחר ששמעתי את הצדדים, שעיינתי בכתבי הטענות, ראיות הצדדים וחוות דעת מומחה בית המשפט, מצאתי כי דין התביעה להדחות.