והבה ואח' נ' צרפתי ואח'

פסק דין

1.התובע שכר מהנתבע דירה בת 4 חדרים בשכונת גילה בירושלים, לתקופה של שנה. ביום 30.7.2004 חתמו הצדדים על הסכם השכירות.

2.טענת התובע היא, כי הנתבע מסרב להשיב לו שיק ביטחון על סך 1,800$ שמסר לידו בעת החתימה על הסכם שכירות, למרות שעמד בכל התחייבויותיו על פי ההסכם. כן הוא תובע להשיב לו את הוצאותיו עבור אחזקת הבית בתקופה שלאחר סיום תקופת השכירות.

הנתבע טוען להגנתו, כי התובע התחייב בהסכם לתת הודעה מוקדמת של 3 חודשים מראש על רצונו להפסיק את השכירות ולפנות את הדירה, ואם לא יעשה כן – יעמוד שיק הביטחון שמסר לנתבע לפרעון מיידי. לטענתו, התובע הודיע על עזיבתו חודש אחד בלבד לפני שפינה את הדירה, ולכן אין הוא זכאי לקבל את סכום הביטחון שהופקד בידיו.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד התובע, ובה הוא תובע סך של 12,500 ₪. זאת, לטענתו, משום שהתובע הותיר את הדירה עם

ליקויים רבים ובמצב מוזנח. כמו כן, טען, כי על הנתבע להשיב לו הפרשי שכר דירה בסך של 1,500 ₪.

3.על פי ההסכם תקופת השכירות תחל ביום 10.8.04 ותסתיים ביום 8.8.05, כאשר לתובע ניתנה זכות (אופציה) להאריך את ההסכם בשנה נוספת. דמי השכירות החודשיים הועמדו על 600$, ונקבע כי על התובע לשלמם לנתבע בשני תשלומים שווים, של 3,600$ כל אחד, האחד – בתחילת התקופה, והשני - באמצעה.

במעמד החתימה על ההסכם מסר התובע לנתבע שיק ביטחון על סך 1,800$, והצדדים הסכימו כי שיק הביטחון יוחזר לתובע בתום תקופת השכירות.

4.שני סעיפים בהסכם השכירות רלוונטיים לענייננו: סעיף 14 להסכם הקובע, כי במקרה שהתובע ירצה לסיים את ההתקשרות לפני תום תקופת השכירות, הוא יחויב במלוא התשלום עד לתום תקופת השכירות; וסעיף 15 להסכם הקובע, כי – "במקרה של פינוי מוקדם – חייב השוכר בהודעה בכתב שלושה חודשים מראש – אם הפינוי יהיה בפרק זמן של פחות משנה ישלם השוכר למשכיר את הפיקדון של 1800$".

5.הסכם השכירות הוארך מעת לעת במשך 5 שנים, כך שלמעשה, התובע פינה את הדירה רק ביום 5.8.2009.

6.המחלוקת בין הצדדים נסבה על שתי שאלות עיקריות: האחת – מתי הסתיימה תקופת השכירות? והשניה – מתי הודיע התובע לנתבע על פינוי מהדירה?

7.לטענת התובע, הסכם השכירות הוארך על ידי הצדדים מעת לעת, כאשר בכל פעם הוארכה תקופת השכירות בשנה מלאה. בהתאם לכך, לפי טענתו, בפעם האחרונה הוארכה תקופת השכירות עד ליום 5.8.2009.

לטענתו, הוא הודיע לנתבע 3 חודשים מראש, היינו – בחודש מאי 2009, כי אין בכוונתו לממש את האופציה להארכת השכירות בתקופה נוספת, וכי הוא מתעתד לפנות את הדירה עם גמר תקופת השכירות ב-5.8.2009. לאור זאת, ביקש מהנתבע להשיב לו את שיק הביטחון, אך האחרון סירב.

8.לעומתו, הנתבע טוען, כי תקופות השכירות בשנים 2007-2009 לא חפפו המועדים שעליהם הסכימו הצדדים בהסכם השכירות המקורי. כך, לטענתו, בחודש נובמבר 2008 הסכימו הצדדים וקיבלו להאריך את הסכם השכירות בשנה, עד לנובמבר 2009. לטענתו, התובע הודיע לו על כוונתו לפנות את הדירה רק בחודש יולי 2009, ולכן, על פי ההסכם, היה הנתבע היה רשאי לפרוע את שיק הביטחון, ואף להשאיר ברשותו את הסכומים שהתובע שילם לו עבור החודשים שעד לסיום תקופת השכירות.

9.הנתבע צירף לכתב הגנתו הסכמי מימוש אופציה להארכת תקופת השכירות, שנעשו ונחתמו על ידי הצדדים במועדים שונים במהלך תקופת השכירות, ומהווים נספחים להסכם השכירות המקורי.

על פי המסמך הראשון, בחודש נובמבר 2007 הסכימו הצדדים, כי החל מחודש מאי 2008 יועלו דמי השכירות החודשיים ל-750$, כאשר לתובע ניתנה אפשרות להודיע לנתבע אם ברצונו להמשיך את תקופת השכירות לאחר חודש מאי 2008,

או לחילופין - להודיע על פינוי הדירה. בכל מקרה, הוסכם, כי על התובע להודיע לנתבע את החלטתו 3 חודשים מראש לפחות לפני חודש מאי 2008.

המסמך השני, שנעשה בחודש נובמבר 2008, קובע, כי החל מיום 10.5.2009, יעלו דמי השכירות החודשיים ל-4,000₪. באופן דומה, נקבע כי לתובע אפשרות להודיע לנתבע אם ברצונו להמשיך את תקופת השכירות לאחר חודש מאי 2009, או שמא ברצונו לפנות את הדירה, ובכל מקרה עליו להודיע לנתבע את החלטתו 3 חודשים מראש לפחות לפני חודש מאי 2009.

10.תוכן המסמכים שולל במידה רבה את התמונה שניסה התובע להציג, לפיה כביכול תקופת השכירות האחרונה החלה באוגוסט 2008 והסתיימה באוגוסט 2009. מנגד, עיון במסמכים מעלה כי גם התמונה שצייר הנתבע אינה מדויקת, שכן, עולה מהם, כי במאי 2009 הסתיימה השכירות ועל התובע היה להודיע לנתבע אם רצונו לממש את האופציה על הדירה או להתפנות ממנה.

ואכן, התובע הודיע לנתבע על רצונו להישאר בדירה לאחר חודש מאי 2009, וביום 5.5.2009 חתמו הצדדים על חידוש הסכם השכירות. באופן מפתיע, הן התובע והן הנתבע לא מצאו לנכון לצרף מסמך המעיד על חידוש הסכם השכירות במאי 2009, ועובדה זו התבררה כבדרך אגב מתוך מכתב ששלח עורך דינו של התובע לנתבע, ואשר צורף לכתב התביעה.