התניית גירושין כדרישת הבעל, לאחר פירוד ממושך שבעטיו ובאשמתו, בפיצוי האישה

לפנינו תביעת גירושין של הבעל וכנגדה תביעת כתובה של האישה.

הבעל הגיש את תביעת הגירושין בכ"ג בתשרי תשע"ז (25.10.2016) ובכ"ה באייר תשע"ז (21.5.2017) הגישה האישה תביעת כתובה.

הצדדים נישאו בתשי"ב (1952). מנישואין אלו נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: [א'] ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים; [ב'] ז"ל שנהרג בתאונה והבת [ג']. כיום הבעל כבן שמונים וחמש והאישה גם היא בגיל זה בקירוב.

בתביעתה מגוללת האישה את קורותיה: הבעל עזב את הבית בשנת 1992 ועבר להתגורר עם אישה אחרת [אלמונית]. לטענתה חשבה כי מדובר בדבר חולף והבעל יתעשת ויחזור להתגורר עימה, אולם תביעת הגירושין מוכיחה כי הבעל מבקש להתגרש ללא עילת גירושין כנגדה. לדבריה היא רצתה שלום בית בכל התקופה הזו. תביעתה כי הבעל ישלם לה את כתובתה. היא טוענת כי סיבת תביעת הגירושין של הבעל נובעת מחפצה של [אלמונית] לזכות בפנסיה מחברת [...] שלה זכאית האישה החוקית. לפיכך, טוענת האישה, המתין הבעל כל כך הרבה שנים ולא ביקש להתגרש מאשתו ורק כיום, משהזקין ויש 'חשש' שלאחר פטירתו תעבור הפנסיה לאשתו ולא ל[אלמונית], התעוררה [אלמונית] להביאו לפתיחת התיק לגירושין. עוד מוסיפה האישה כי המשק המשותף שהיה בבעלותם של הצדדים הועבר בהסכמת הצדדים לבעלות הנכד שלהם תוך שניתנה לאישה זכות מגורים במשק לכל ימי חייה.

האישה תובעת את כתובתה שבה נקוב סך חצי מיליון לירות. לטענתה, לאחר הצמדת הכתובה ערך הכתובה עומד על כשישה מיליון ש"ח. לדבריה אפוא הבעל בגד באשתו, עזב את האישה לביתה של [אלמונית] ולא הוכיח את עילות הגירושין, ובשל כך חייב הבעל בכתובת האישה.

התקיים דיון ראשון בתאריך ז' במרחשוון תשע"ז (8.11.2016) ובדיון זה נאמר:

ביה"ד: איפה היית שלושים שנה? למה לא ביקשת להתגרש אם הוא הלך לאישה אחרת?

האישה: עשרים וחמש שנה, חמש שנים התעסק איתה. קוראים לה [אלמונית], ציפיתי שהוא יחזור [...]

אני לא רוצה מישהו אחר. לא חיפשתי.

[...]

ב"כ האישה: הצענו [פשרה] שהאישה תקבל 100,000 ש"ח, אבל הם לא היו מוכנים לכלום.

[...]

הבעל: עברתי ל[...] ואני עד היום גר שם.

ביה"ד: איך קוראים לאישה שאתה גר איתה?

הבעל: [אלמונית].

ביה"ד: בת כמה היא?

הבעל: שישים ושמונה, משהו כזה [...]

ביה"ד: למה אתה רוצה להתגרש? מה אכפת לך להישאר ככה?