הפועל גלגוליה נ' מועצה גלגוליה - פסקדין

פסק דין

1.עתירה לביטול החלטתה של המשיבה שלא להעניק לעותרת רישיון עסק למגרש כדורגל המוחזק על ידה.

העובדות

העותרת הינה עמותה הרשומה אצל רשם העמותות בישראל משנת 2001, והיא מנהלת את קבוצת הבוגרים של הפועל ג'לג'וליה. יחד עם קבוצת הפועל ג'לג'וליה העותרת מנהלת קבוצות נוער וילדים המשחקות בליגה הישראלית וגם את מגרש הכדורגל הביתי של הקבוצה השוכן בכפר ג'לג'וליה.

בחודש יוני 2009 פנתה העותרת להתאחדות הכדורגל בישראל ורשמה את קבוצותיה לעונת המשחקים 2009-2010.

על מנת לקבל אישור ממשטרת ישראל להפעלת המגרש, נדרשה העותרת לפנות למשיבה כדי שזו תמציא לה מסמך המאשר את עמידת מגרש הכדורגל בתנאי חוק רישוי עסקים. העותרת פנתה למהנדס עבד אלגאפר טארק, אשר חתם על האישור המבוקש בשם המשיבה בשנת 2008, וביקשה ממנו את אישורו בשנית. הלה אמנם חתם על "אישור בדבר הוראות כל דין לגבי מתקן ספורט" (נספח ג' לעתירה).

ב- 15.10.2009 זומן מנהל העותרת למשטרת ראש העין, ולאחר שימוע שנערך לו הוצא צו סגירה מנהלי למגרש הכדורגל של העותרת על פי סעיף 8 לחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, תשכ"ג- 1962. הסיבה להוצאת צו הסגירה הייתה הטענה לפיה למהנדס החתום על האישור לא הייתה סמכות לחתום על הטופס שעל פיו התקבל האישור.

העותרת ערערה על החלטת מפקד תחנת ראש העין לבית משפט השלום בפתח תקווה, אלא שבסיומו של הדיון חזר בו ב"כ העותרת מהערעור והבקשה נדחתה.

מיני אז מנסה העותרת לטענתה לקבל את האישורים המבוקשים מאת המשיבה, אלא שמאמציה העלו עד עתה חרס בידה. לטענתה, בעלי התפקידים הרלוונטים אצל משיבה מסרבים לשתף עימה פעולה עקב הוראתו של ראש המועצה שלא לסייע בידה של העותרת. לטענת העותרת, הטעמים לסירוב נעוצים ביריבות היסטורית בין חלק מהמשפחות המתגוררות בג'לג'וליה. אשר על כן מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה על מתן רישיון עסק או מתן אישור על עמידה בתנאי רישיון עסק.

בתגובה לעתירה טענה המשיבה כי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל היעדר עילה, אי מיצוי הליכים מקדמיים, העדרו של היתר בנייה כדין, אי תשלום אגרה, והגשת העתירה בחוסר תום לב.

בראש ובראשונה טוענת המשיבה, כי העותרת כלל לא פנתה למשיבה טרם הגישה את העתירה בכל דרישה או בקשה, ולפיכך העתירה הינה עתירה מוקדמת והיא הוגשה ללא מיצוי הליכים כדין. לטענתה, העותרת אינה הבעלים ואינה המחזיקה של המקרקעין עליהם הוקם המגרש והמסמכים שצירפה לעתירתה אינם מסמכים תקינים. כך למשל, בבקשה שצורפה על ידי העותרת לעתירתה לא מצורף אישור הוועדה המקומית. בנוסף, לא צורפו תרשים סביבה, מפה מצבית, ותכנית עסק. גם אישור מהנדס הבטיחות חסר פרטים. המשיבה שבה ומציינת כי האישור שנחתם על ידי המהנדס טארק עבד אלג'אפר אודות תקינות המגרש נעשה שלא כדין וללא סמכות מאחר שחוזה ההתקשרות עם מר אלג'אפר הסתיים כבר בחודש אפריל 2009. כן נטען על ידי העותרת כי קבלת העתירה משמעותה עקיפת צו הסגירה שהוציאה המשטרה, ועקיפת ההליכים המשפטיים שהסתיימו בעניין זה.

התיק נקבע לדיון ליום 9.3.2010, אלא שבמועד זה התייצב רק ב"כ העותרת. מאחר שכך קבעתי את הדיון לתאריך 22.3.2010 והוריתי לב"כ המשיבה להגיש כתב תשובה. אלא שלקראת המועד הקבוע הודיעני ב"כ המשיבה כי הוא התפטר מיצוג המשיבה החל מה- 1.3.2010 ולפיכך מתבקש בית המשפט לדחות את מועד הדיון בחודש ימים ובהתאם לכך לדחות גם את המועד להגשת כתב התשובה. בהחלטתי מיום 16.3.2010 דחיתי את הבקשה בשל הדחיפות בקיום הדיון. על אף החלטתי לא הגישה המשיבה כתב תשובה עד למועד הדיון שנקבע. במועד עצמו התייצבה ב"כ המשיבה וציינה כי אינה מייצגת את המשיבה. לאחר שקבעתי בהחלטה נוספת כי בית המשפט אינו משחרר את באי הכוח מיצוג המשיבה, טענו הצדדים לגופו של עניין. לאחר שמיעת הטיעונים הוריתי לב"כ המשיבה להגיש כתב תשובה עד ל- 10.4.2010. משנמנעה המשיבה מלהגיש כתב תשובה במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט, ולאחר שהגישה בקשה נוספת לשחרור מיצוג והארכת המועד להגשת כתב התשובה, וזאת לאחר המועד שנקבע להגשת כתב התשובה, הוריתי למשיבה להגיש את כתב התשובה עד ליום 29.4.2010. רק ב- 27.4.2009 הגישה המשיבה את כתב התשובה המונח לפניי.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה.

העותרת מחזיקה במגרש הכדורגל מזה שנים רבות, ועושה בו שימוש לניהול המשחקים של הקבוצות אותן היא מפעילה. במהלך השנים כפי שנטען על ידי העותרת, היא קיבלה את אישור משטרת ישראל לתקינות המגרש הביתי, אולם החל משנת 2008 נדרשה על ידי משטרת ישראל להציג כתנאי לקבלת אישור המשטרה, אישור מטעם המשיבה המאשר את עמידתה של העותרת בתנאי חוק רישוי עסקים. על פי האמור בכתב הטענות של העותרת, ואשר לא הוכחש על ידי המשיבה, העותרת קיבלה את אישור המשיבה לשנת 2008, אולם משביקשה להציג אישור כזה לשנת 2009 נתקלה במכשולים ומהמורות אשר מנעו ממנה עד עצם היום הזה להציג את האישור הרלוונטי. כתוצאה מכך נאלצת העותרת לנהל את משחקי הקבוצות במגרשים אחרים, תוך הוצאתם של סכומים נכבדים.

משסקרתי את כתבי הטענות של הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אלו מציירים תמונה בעייתית ביותר באשר להתנהלותה של המשיבה בעניינה של העותרת. התנהלות בעייתית זו באה לידי ביטוי גם באופן שבו ניהלה המשיבה את העתירה בבית משפט זה, אשר כלל היעדרות מדיונים, התעלמות מהחלטות בית המשפט והגשת כתבי טענות באיחור. מצאתי כי הטיעונים אשר העלתה המשיבה בסופו של יום לתמיכה בעמדתה כי יש לדחות את העתירה, אינם משכנעים, ובראשם הטענה לפיה העותרת טרם הגישה בקשה מסודרת להוצאת רישיון עסק למשיבה, ולפיכך דינה של העתירה להידחות על הסף. על פי כתב התשובה, העתירה הינה עתירה מוקדמת מאחר שעד עתה טרם הגישה העותרת בקשה לרישיון עסק. טענה זו הינה טענה תמוהה בלשון המעטה נוכח הנספחים השונים שהציגה העותרת בכתבי טענותיה אשר הסותרים אותה בבירור. בראש ובראשונה מציגה העותרת, כנספח לכתבי טענותיה, את הבקשה לרישיון עסק אותה הגישה בצירוף החתימות הרלוונטיות של הגורמים שאינם קשורים במשיבה, בהם משטרת ישראל והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הנה כי כן- בקשה זו גלויה וברורה לעיני המשיבה, אשר אף אם ביקשה לטעון כי מעולם לא הוגשה לה עובר לעתירה (טענה הנסתרת נוכח התאריכים המופיעים על הבקשה של אישורי הוועדה המקומית והמשטרה), ודאי הייתה זמינה ונגישה לה במהלך הדיונים שנוהלו בפניי. כן עולה מהנספחים שצורפו לכתבי הטענות של העותרת (נספח א' לכתב התגובה לתשובת העותרת), כי המשיבה פנתה לא אחת למשיבה על עובדיה השונים בבקשה כי יסייעו בידה בהנפקת רישיון עסק כנדרש (נספח א לכתב התגובה לתשובת המשיבה), וכי יתנו החלטתם בבקשה שהגישה. בין המסמכים, מכתב של העותרת לאחראי על רישוי העסקים במשיבה מיום 2.11.2009 (נספח א1), מכתב לראש המועצה המקומית מיום 5.11.2009 (נספח א'2), ומכתב נוסף לראש מחלקת התברואה ורישוי עסקים מיום 5.11.2009 (נספח א'3). עוד ניתן למצוא בין המסמכים גם מכתב החתום על ידי מנהל מחלקת התברואה של המשיבה מיום 5.11.2009 (נספח א4(2), ממנו עולה כי המשיבה הייתה מודעת לבקשתה של העותרת.

טענתה של המשיבה כי בקשה לרישיון עסק לא הוגשה לה מעולם, הוכחה אם כן כבלתי נכונה.

באי כוח המשיבה העלו שלל טענות נוספות שמטרתן להביא לדחיית העתירה, אך בחינה מדוקדקת של טענות אלו לא שכנעה אותי כי יש בהן ממש. כך למשל אינני מוצאת לנכון לקבל את הטענה לפיה קבלת העתירה תביא לעקיפת צו הסגירה של משטרת ישראל. מן העובדות המפורטות בכתבי הטענות עולה, כי צו הסגירה שהוציאה משטרת ישראל נובע אך ורק מהיעדרו של אישור מתאים מאת המשיבה1, בין אם מדובר ברישיון עסק ובין אם מדובר באישור של המשיבה לפיו המגרש עומד בתנאים של רישיון עסק. לראיה אף צירפה העותרת מזכר מאת ראש מחלקת רישוי עסקים במשטרת ראש העין, לפיו למשטרה אין התנגדות כי מהנדס מטעם המשיבה יחתום על ההיתר הנדרש או כי המשיבה תנפיק למגרש רישיון עסק כתנאי לאישורה של המשטרה (נספח ב' לכתב התגובה של העותרת לכתב התשובה). משכך, צו הסגירה של המשטרה אינו יכול להוות הנמקה של ממש לדחיית בקשתה של העותרת לרישיון עסק. ב"כ המשיבה שבה ומעלה טענות שונות המתייחסות לסמכותו של המהנדס החתום על האישור המקורי שהציגה העותרת במשטרת ישראל לשנת 2009. אלא שטענות אלו אינן רלוונטיות יותר למחלוקת שבפניי. העותרת על פי טענותיה מנסה להשיג את האישורים הנדרשים מבעלי הסמכות במשיבה, ואינה נתלית עוד באותו אישור שניתן לה על ידי אותו מהנדס.

אשר לטענות שהועלו על ידי המשיבה לפיהן למגרש אין היתר בנייה ולפיהן העותרת אינה מחזיקה כדין במגרש, הרי שטענות אלו נטענו בעלמא ללא כל התייחסות לעובדה כי העותרת מחזיקה במגרש מזה שנים ארוכות ללא התנגדות, ובהתעלמות מהיתר הבנייה למגרש הכדורגל משנת 1995 אשר צורף על ידי העותרת לכתבי טענותיה. טענות המשיבה כי היתר הבנייה אינו תקין או כי בכוונתה של המשיבה לתפוס חזקה במקרקעין נטענו ללא תימוכין וללא ביסוס של ממש. קל וחומר כי אין בטענות אלו כדי להסביר מהו שינוי הנסיבות המצדיק שלילת ההיתר למשיבה על אף שהיתר כזה ניתן בעבר ועל אף שהעותרת מחזיקה במגרש הכדורגל מזה שנים רבות ללא הפרעה וללא מחאה מצד בעלי המקרקעין.

17.נוכח המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי המשיבה עושה כל שביכולתה על מנת למנוע את קבלת אישורה של משטרת ישראל למגרש הכדורגל. נראה כי המשיבה בחרה לדבוק בנימוקים טכניים להחלטתה שלא להעניק רישיון עסק או את האישור המבוקש לעותרת, אולם ספק רב אם נימוקים אלו הם אמנם אלו שהדריכו אותה בהחלטתה שלא להעניק לעותרת את האישורים הנדרשים. ב"כ העותרת לעומת זאת צירף לטענותיו, את פרוטוקול ישיבת מועצת ג'לג'וליה מיום 12.2.2009, שעניינה היה חלוקת תקציבי הספורט לקבוצת מכבי ג'לג'וליה ו"דיון בעניין המגרש של ג'לג'וליה וכניסת מכבי למגרש לשחק ולהתאמן" ממנו עולה כי המועצה החליטה את האמור לעיל: