הפ"ב 66866-06-16 - פסקדין

1.החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

2.ברקע, פסק בוררות שניתן ביום 18.2.2016 ואשר הומצא לידי המבקש ביום 14.4.2016. המועדים – אינם במחלוקת.

3.לטענת המבקש, הגיש בקשה לתיקון פסק הבוררות על פי סעיף 22 לחוק, ומכאן, שעומדת לו ארכה כאמור בסעיף 27 (ב) לחוק, היינו 45 יום ממועד מתן ההחלטה או מהמועד בו היא אמורה היתה להינתן. וכך פירט המבקש בסעיפים 3-2 לבקשתו: "למבקש היו הערות על פסק הבוררות ולבקשת הבורר, הגיש ביום 16.4.16 'תשובה לפסק הדין' עם טענות רבות וענייניות המעלות שאלות היורדות לשורש הענין על כל פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר... תשובה זו היוותה בקשה לתיקון פסק הבוררות בהתאם לסעיף 22 לחוק, אולם כבוד הבורר... התחמק ממתן תשובה למבקש, ודחהו בלך ושוב ובשלב מסוים הפסיק לענות למבקש לטלפון". די באמור בדבריו אלה של המבקש כדי ללמדנו, שאין בפיו בקשה לתיקון כעין טכני מן הסוג המוגדר בסעיף 22. סעיף זה נועד, ובמובהק, לתיקון טעויות סופר, פליטות קולמוס, השמטות, חסר בהוראות ביחס לריבית או להוצאות, וכדומה. יתר על כן, להסר כל ספק, אף הקפיד המחוקק והבהיר בסעיף 22(א)(2), שלא נועד סעיף זה לתיקון ליקויים בפסק הנוגעים לגוף הסכסוך.

4.ואולם, ככל שהעמיק המבקש בטענותיו כלפי גוף פסיקת הבורר, וכך הקפיד הוא לעשות בבקשתו לתיקון הפסק שהוגש גם לעיוני, כך יצא והרחיק עוד מתחומי סעיף 22. כלל ועיקר: עיון בפניית המבקש לבורר ובנימוקי בקשתו זו מלמדנו, שהטענות שבפיו כלפי הבורר הינן, מראשית עד אחרית, טענות הנוגעות לגוף הסכסוך, בדיוק מן הסוג שלגביו ציין המחוקק בסעיף 22(א)(2), שהן אינן בתחומי הטעות שניתן לבקש את תיקונה במסגרת זו.

5.המשיבים מתנגדים, תוך מתן דגש על כך, שבקשה מהבורר לחזור בו ממרבית קביעותיו, אם לא כולן, באצטלה של בקשה לתיקון הפסק על פי סעיף 22, אין לה תקומה, וממילא, גם אין בכך כדי להצדיק ארכה על פי סעיף 27:-

משהבקשה לתיקון פסק הבוררות, אינה מהווה על פי טיבה ומהותה, בקשה על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, אין בהגשתה כדי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות. בעניין זה ציינה המלומדת פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה "בוררות דין ונוהל", מהדורה רביעית מיוחדת (2005), כי המבחן הקובע בשאלה אם בקשה שהוגשה לבורר היא בבחינת "פניה לבורר לפי סעיף 22", כמשמעה בסעיף 27(ב) לחוק, הוא תוכן הבקשה ולא כותרתה, וכדבריה: "... "אין די בכך שהמבקש מכתיר את פנייתו אל הבורר בכותרת "פניה לפי ס' 22" כדי שהבקשה אמנם תראה כפניה על פי הסעיף, אלא דין הוא שהבקשה תתגדר במסגרת העניינים המנויים בסעיף, ואם יש ניגוד בין תוכן הבקשה לכותרתה - תוכנה הוא הקובע". לכן לא יוכל בעל דין לפנות אל הבוררים בטענות שונות שזכרן לא בא באותו סעיף וכל זאת כדי לדחות את המועד לתחילת מניין 45 ימים" (שם, בעמ' 1133 - 1132). כן ראו לעניין זה בש"א 9164/01 ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) נ' עמותת שכונת קוטג'ים בשועפאט (בפירוק) פ"ד נו(2) 481 (2002), שם נקבע על-ידי כב' הרשם (כתוארו אז), שחם: "לא כל בקשה הנחזית להיות בקשה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות נושאת עמה את האפקט של הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר...". משנמצא כי הבקשה לתיקון פסק בוררות אינה מהווה, על פי תוכנה ומהותה, בקשה על פי סעיף 22(א) לחוק, אין תחולה להוראת סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. בנסיבות אלה, הבקשה לביטול פסק הבוררות, הוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק [הפ"ב 44269-07-14 (מחוזי מרכז-לוד), לאופר נ' יוסיפוביץ (12.11.2014)].

פסק הדין אף אושר בבית המשפט העליון – [רע"א 8594/14 מיום 8.3.2015],והדברים, כמו נכתבו לענייננו.

6.ומשעה שיצאנו מתחומי סעיף 22, וכך המצב, לא נותרה לדיון אלא שאלת קיומו של טעם מיוחד, הוא המבחן המקובל העיקרי למצבים אלה. סעיף 27 לחוק הבוררות דורש 'טעם מיוחד' להארכת המועד להגשת בקשת ביטול וכלשון המשיבים בסעיף 2 לתגובתם: "המבקש אינו טוען לקיומו של טעם מיוחד, ולא בכדי". לדבריהם, בקשתם לאישור פסק הבוררות הומצאה לידי המבקש ביום 3.6.2016 בה נכתב במפורש כי לרשות המבקש עומדים חמישה עשר ימים להגשת בקשה לביטול פסק הבורר.

7.סוף דבר, דין הבקשה לדחיה. הוצאות הדיון בסך 5,000 ₪ - על המבקש.