הפ"ב 45786-03-15 ויכמן נ' אשטרום אינטרנשיונל בע"מ

המבקש עותר למינוי בורר על מנת שידון בתביעתו נגד המשיבה בה הוא עותר לתשלום בגין שירותים שסיפק, כמהנדס אזרחי, בפרויקט במדינת גיאורגיה.

1.המבקש טוען כי אף שהסכם השירותים שנערך עמו נחתם על ידי חברה זרה בשם אשטרום NV, שהמבקשת בעלת מניות בה בשרשור באמצעות חברה שלישית בשם אשטרום BV, הרי שבפועל העבודה הוזמנה והמו"מ נוהל מול סמנכ"ל המשיבה, מר לאון שחף, ונציגים אחרים מטעמה, והללו התחייבו מולו. גם בעת ביצוע העבודות ובעת שנדונו מחלוקות הנוגעות להיקף התשלום לו הוא זכאי, נעשתה התכתובת מטעם הצד שכנגד על נייר המכתבים של המשיבה. בעת שפנה לאשטרום NV נטען בשמה של זו כי עליו לפנות לאשטרום BV, ששימשה צינור להעברת הכספים ששולמו לו. בצר לו, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בת"א 57623-05-12 נגד המשיבה, אשר נדחתה באופן פורמאלי משהוסכם כי הצדדים יפנו לבוררות, בהתאם לתנית הבוררות שבהסכם השירותים. לאחר שהתברר למבקש כי הגוף שצוין בהסכם כגורם שימנה את הבורר המיועד (English Chamber of Commerce) - אינו קיים, פנה למשיבה בבקשה למנות בורר חלופי, ונענה בתשובה מפתיעה לפיה "בין מרשתי לבין מרשך לא נכרת מעולם הסכם כלשהו לא כל שכן הסכם הכולל תנית בוררות". מדובר, לטענתו, בשיטת פעולה פסולה וקבועה הננקטת ע"י המשיבה בחוסר תום לב במטרה להתחמק מהתדיינות לגוף הטענות המועלות כלפיה, תוך שימוש בישויות משפטיות שונות.

2.המשיבה מתנגדת למינוי המבוקש משהיא טוענת כי אין בתנית הבוררות בהסכם השירותים שבין המבקש לבין אשטרום NV, שהיא חברה בעל אישיות משפטית נפרדת, כדי לחייבה. נטען כי המשיבה מספקת לאשטרום NV שירותי איתור כוח אדם, אך האחרונה היא זו שבוחרת האם להתקשר בהסכם, ומנהלת מו"מ עצמאי לצורך זה. התקשרותו של המבקש נעשתה מול אשטרום NV עת שהה בעיר טיביליסי. המבקש פנה למשיבה, וזו הפנתה את פנייתו לאשטרום NV, אשר הבהירה, גם היא, כי המשיבה לא התקשרה עמו, ולגוף הדברים כי אינו זכאי לסכום המבוקש על ידו. בתביעה שהגיש המבקש נגדה לבית המשפט השלום הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות ומחמת היעדר סמכות, שלאחר הדיון בה קבע בית המשפט כי "נוכח האמור לעיל, כמפורט בהסכמת הצדדים, אני דוחה את התביעה על הסף". משכך, קם, לגישתה, מעשה בית דין המונע מהמבקש לנהל נגדה הליך משפטי נוסף באותה עילה. המבקש לא ערער על פסק הדין וזה הפך חלוט. מעבר לכך נטען כי לא קיימת יריבות בינה לבין המבקש, אלא בין המבקש לאשטרום NV בלבד, וכי על מנת לאכוף עליה ליטול חלק בבוררות נדרש המבקש לבסס הרמת מסך בין אשטרום NV לבינה – ולא עשה כן.

3.ההסכם שנכרת עם המבקש בנוגע לעבודות אותן התחייב לבצע בפרויקט בגיאורגיה אכן נושא את שמה של חברת אשטרום NV הרשומה באנטילים ההולנדיים. אין גם חולק כי אשטרום NV אכן קיימת כישות משפטית נפרדת. סעיף 18 להסכם האמור מורה כי על ההתקשרות יחול הדין האנגלי, וכי סכסוכים יופנו לדיון בפני בורר יחיד, כאשר באין הסכמה בנוגע לזהותו, ימונה בידי ה-English Chamber of Commerce ,שכאמור, לפי בירור של המבקש, והמשיבה אינה חולקת על כך, אינו קיים.

4.הדין הוא כי "ככלל הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמת הצדדים המפורשת למסור את ענייניהם להכרעת הבורר ולכן יש צורך במפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך". עם זאת, לכלל האמור מספר חריגים, שבהתקיים מי מהם יהא גורם מסוים מחויב בתנית הבוררות, אף שאינו צד לה, וזאת מכוח כניסתו לאחד מ"מעגלי ההרחבה" הרלוונטיים: הסכמתו הנלמדת ממכלול מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים ויחסם להליך הבוררות (המעגל הראשון), יחסי חליפות עם מי שהוא צד להליך הבוררות (המעגל השני), והיות מי שקשור קשר הדוק להסכם הבוררות כשקיימת אך הפרדה פורמאלית בינו לבין הצד להסכם ואין לאפשר לו לחמוק בגינה מהליך בוררות לו הסכים (המעגל השלישי) [ע"א 3925/12 רונן נ' כהן].

5.בחינת ההליך בבית משפט השלום מעלה כי מדובר בהליך שנוהל כנגד המשיבה בלבד. המשיבה בחרה לסמוך טענותיה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה לא רק על טענת היעדר היריבות בין הצדדים, אלא גם על טענת חוסר סמכות בשל תחולת תנית הבוררות על הסכסוך, באופן המוציא את סמכות בית המשפט להכריע בו. לחלופין, ביקשה מבית המשפט "...לעכב את ההליכים בתביעה זו ולהעבירה לדיון בפני בורר". החלטת בית המשפט מיום 11.09.2013 לפיה התבקשה תגובת הצדדים לאפשרות "...להפנות את ההליך לבוררות בארץ" מצביעה על כי בית המשפט ראה לנגד עיניו את הפנייתם של המתדיינים שבפניו להליך בוררות, שהרי, ככל שאין יריבות בין הצדדים והמשיבה אינה מייצגת את אשטרום NV ואת ענייניה, אין בהפניה מעין זו כל תועלת.

בפרוטוקול המשקף את הדיון שהתקיים ביום 14.11.2013 נרשמה הודעה לקונית בזו הלשון: "ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפנות לבוררות על פי ההסכם ועל כן אין מקום לקבלת החלטה באשר לבקשה לדחייה על הסף", שלאחריה ניתנה החלטת הדחייה עליה סומכת המשיבה טיעוניה. ייחוס ההודעה לשני הצדדים, להבדיל מאשר למבקש בלבד, על רקע החלטתו דלעיל של בית המשפט, בלא שנרשמה הסתייגות כלשהי מצד המשיבה, אף לא בקשה מצידה לפסיקת הוצאות לזכותה, בא ללמד על הסכמה פוזיטיבית מטעם שני הצדדים לפנות להליך בוררות בו יטלו חלק שניהם. העולה מכך הוא שיש להתבונן על הפרוטוקול האמור כעל הסכם בוררות, בבחינת "מפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך", המעוגן בכתב.

6.המשיבה אינה רשאית לטעון דבר והיפוכו, מה גם שעמדתה בטענת חוסר הסמכות שנשמעה מפיה בבית המשפט השלום הצמיחה לה טובת הנאה בדמות סיום ההליך נגדה ב-ד' אמות בית המשפט. זאת ועוד, הגם שבית משפט שלום נקט במינוח דחייה, אין זאת אלא שהתכוון, כפי שגם התבקש, כי ההליך יעוכב, מה גם שהצדדים הצהירו מפורשות כי התייתר הצורך למתן החלטה בבקשת הדחייה על הסף.

7.לא זו אף זו, נראה כי ממכלול הנסיבות ניתן להסיק כי היחסים בין אשטרום NV לבין המשיבה בהקשר לפרויקט מכניסים את האחרונה גם לגדרי "המעגל השלישי". מהנספחים שצירפה המשיבה עולה כי סמנכ"ל הכספים שלה, מר לאון שחף, אליו פנה המבקש, שלח ביום 17.10.2010 לסמנכ"ל התפעול יוסף שינה (המצהיר מטעם המשיבה) ואדם נוסף בשם אלי הלל, הודעת דוא"ל בה צוין:

"צריך להוציא מכתב תשובה למנחם למכתבו מ-10.10.2010 ולשים לב לשני דברים: