הע"ז 66643-09-14

כנגד הנאשמת הוגש ביום 30.9.14 כתב אישום שבמסגרתו יוחסה לה עבירה של אי תשלום פדיון חופשה בלי צידוק מספיק, בתוך זמן מתקבל על הדעת, על פי סעיפים 13 ו-28(א)(2) לחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951.

בכתב האישום נטען כי בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום העסיקה הנאשמת עובד בשם אבי גיבורי ת.ז XXX(להלן – העובד) בתפקיד מחסנאי בסופרמרקט השייך לחברת "פרשמרקט בע"מ"; זאת החל מיום 1.6.2010 ועד ליום 31.1.2012, כאשר הנאשמת לא שילמה לעובד פדיון ימי חופשה שהגיעו לו בגין תקופת העסקתו בתום חודש שבעדו סיים לעבוד, ללא צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי היום, הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסדר טיעון שלפיו הנאשמת תחזור בה מכפירתה באישום מושא כתב האישום; כי הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום ותורשע על פיהן וכי בעקבות הרשעתה יוטל עליה קנס בסך 4,320 ₪. בנוסף הוסכם כי הנאשמת תחתום על התחייבות, לפי סעיף 72 לחוק העונשין על סף של 14,400 ₪ (סכום הקנס המירבי) שלא תעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין כל עבירה לפי חוק חופשה שנתית.

המאשימה טענה כי יש לאשר את הסדר הטיעון, בשים לב לכך ששיעור הקנס שעליו הוסכם מהווה 30% משיעור הקנס המירבי; זאת בשים לב לכך שמדובר בקנס סביר וראוי בנסיבות העניין היות ולנאשמת אין עבר קודם רלבנטי ונוכח העובדה שבחזרתה מכפירתה היא חסכה זמן שיפוטי יקר וכן, בשים לב לכך שהסכום מצוי במתחם הענישה. כן נטען כי בין שיקולי המאשימה נלקחה בחשבון העובדה כי הנאשמת הגיעה להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך אזרחי, וזאת במסגרת תביעה שהגיש קרבן העבירה, המתלונן, שהתייחסה גם לאי תשלום פדיון חופשה.

הנאשמת טענה כי יש לאשר את הסדר הפשרה בשים לב לכך שמדובר בחברה קטנה יחסית שלטענתה נקלעה לסיטואציה שלא הצדיקה מלכתחילה הגשת כתב אישום, היות והיא קיזזה לעובד את דמי ההודעה המוקדמת מתוך יתרת החופשה שהייתה צבורה לזכותו כפי שהייתה רשאית, לטענתה, לעשות. זאת, בהתחשב בנסיבות סיום יחסי העבודה. כמו כן טענה הנאשמת כי יש לזקוף לזכותה את הסדר הפשרה שהושג בהליך האזרחי שיזם קרבן העבירה וכן את העובדה שבהסדר הטיעון המוסכם יש כדי להביא לחסכון בזמן שיפוטי ולחסוך בזמנם של עדים רבים.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולי הענישה הצריכים לעניין, ובכלל אלה:

שיקולי הרתעה, מניעה ושיקום, וכן, לחומרת העבירה מחד ומנגד לעובדה כי מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2012, וכן לגובה הקנס המירבי – כשיקול משמעותי לעניין קביעת סכום הקנס מתוך מתחם הענישה – הגעתי למסקנה כי יש לאשר את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים. בהקשר זה נתתי אף משקל לכך שלנאשמת אין עבר קודם ואין הרשעות קודמות וכן לכך שהסכמתה להסדר הטיעון הביאה לחסכון בזמן שיפוטי ניכר וכן לחסכון בזמנם של העדים שאמורים היו להעיד בפני בית הדין.