הע"ז 15513-04-10 מדינת ישראל נ' אורן - פסקדין

רקע וטענות הצדדים

1.הנאשם הורשע בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"ה-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"); העסקת 5 עובדים מבלי שהתקשר עימם בחוזה בניגוד לסעיף 2(ב)(2) לחוק שכר עובדים זרים; העסקת עובדים מבלי שנתן להם פירוט על שכרם וזאת בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים; אי תשלום שכר מינימום בניגוד לסעיפים 2א ו-14 לחוק שכר מינימום, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק שכר מינימום").

2.לבקשת הנאשם, נתבקש בעניינו תסקיר שירות המבחן. התסקיר הוגש ביום 12.5.15 ובמסגרתו המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו עונש של התחייבות להימנע מביצוע העבירה.

3.המאשימה טענה לעניין העונש כי על הנאשם הוטל קנס מינהלי בגין העבירות שיוחסו לו וכי הוא ביקש להישפט. לטענת המאשימה, מדובר בעבירה חמורה שהפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית שכן העסקת העובדים הזרים ללא פיקוח פוגעת הן ברווחת העובדים הזרים, הן בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים, ועל כן אין להסתפק בהטלת קנס סמלי או נמוך ובמיוחד מקום בו נעברה העבירה לשם הפקת רווח כלכלי.

עוד מפרטת המאשימה את השיקולים שיש לשקול לחומרה כגון הצורך בהרתעה (סעיפים 40ז, 40ו לחוק העונשין) והנזק הנגרם מביצוע העבירה (סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין) ובהתחשב בכך שהנאשם הפיק רווח כלכלי מהעסקת העובד הזר (סעיף 4ט(א)(5) לחוק העונשין).

לדברי המאשימה, שיעור הקנס המנהלי בגין העבירות שבהן הורשע הנאשם עומד על הסך של 860,000₪ (פי 4 מהקנס המנהלי) ועל כן מתחם העונש בעניינה נע בין סכום זה לבין הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות אלה העומד על סך של 4,905,600 ₪. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם קנס בשיעור הקרוב לשיעור הקנס המרבי הקבוע בחוק וכן לחייבו לחתום על התחייבות להימנע בעתיד מביצוע העבירות שבהן הורשע למשך 3 שנים.

עוד נטען כי לנאשם אין הרשעות קודמות, ואולם הנאשם הורשע בדין לאחר שבחר להישפט ולנהל הליך משפטי בפני בית הדין, על כן יש להחמיר עמו.

4.לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן הוסיפה וטענה המאשימה, כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן שלא להרשיע נאשם וזאת בשני תנאים מצטברים. האחד, כי ההרשעה תביא לפגיעה חמורה בשיקומו והשני כי סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. לטענת המאשימה, הנאשם אינו עומד בשני התנאים שכן אין בתסקיר כל אזכור להשלכות הרשעתו על שיקומו ולפגיעה שתיגרם לו ואין מקום לסטות מהכלל הרגיל של הרשעה.

5.לטענת הנאשם, הייתה המאשימה נכונה להסתפק בתשלום כופר ואין מקום להחמיר עמו בצורה כל כך קיצונית ולהטיל קנסות בסכומים העולים באופן ניכר על הסכומים שנכונה הייתה המדינה להטיל בגין האירוע מלכתחילה.