הסכמה דיונית בבית הדין הרבני לא תמנע מימוש פירוק שיתוף

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) מיום 26/12/17 ב-תמ"ש 21514-08-15, במסגרתה קבע כהאי לישנא:

"נוכח העובדה שתלוי ועומד בעניינם של הצדדים בבית הדין הרבני הגדול, ערעור לעניין גובה סכום הכתובה הפיצויים שהתובעת עותרת להם, ערעור אשר תלוי ועומד וקבוע לדיון ביום 17.1.18, נוכח הסכמות הצדדים מיום 8.12.12 [תוקן ל"יום 8.12.12", ח"ש], אשר קיבלו תוקף של החלטה [תוקן ל"תוקף של פס"ד", ח"ש] על ידי בית הדין הרבני, מכוח כלל כיבוד הערכאות, חובתו של בית המשפט להמתין להכרעת בית הדין הרבני הגדול בנדון.

לאחר ההכרעה כאמור, ניתן יהיה לדון עניינית בתביעת הנתבע [המבקש כאן, ח"ש].

ככל שיש לנתבע טענות כנגד ההסכם, יתכבד ויגישן לבית הדין הרבני אשר בפניו נחתם ההסכם ואושר על ידו.

אי לכך, המשך הדיון בתביעת הנתבע יתקיים במועד שנקבע כאמור לדיון בתיק הקשור ביום 5.2.18..."

               (בעקבות בקשת המבקש תיקנה השופטת קמא, בהחלטה מיום 14.1.18, את פרטי ההחלטה כמפורט בגוף ההחלטה כנ"ל).

רקע והחלטת השופטת קמא

2. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.2.77 ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, כולם כיום בגירים.
3. ביום 31.1.2005 התגרשו הצדדים. המבקש עזב את דירת הצדדים בחיפה (להלן: "הדירה") והמשיבה ושלושת ילדיה נשארו לגור בה, וחלקם מתגוררים בה עד היום. הצדדים ממשיכים לנהל הליכים בערכאות השונות, הן בבית המשפט והן בבית הדין הרבני. המחלוקת בין הצדדים ניטשה על גובה סכום הכתובה והפיצויים שהמשיבה עותרת להם בבית הדין הרבני, ומחלוקת נוספת המתדיינת בבית משפט קמא בדבר מינוי כונס נכסים לאחר החלטה על פירוק השיתוף בדירה.
4. ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בדירת הצדדים התקבלה במסגרת פסק הדין של בימ"ש קמא מיום 1.11.2011 (בתיקי תמ"ש 36836/98; 36864/98 ו-36865/98), ואושרה אף בפסק דין מיום 29.4.2012 של בית המשפט המחוזי כאן בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (עמ"ש 42206-12-11).

בפסק דין זה ציין בית המשפט המחוזי כי:

"עיכוב ביצוע הפירוק עד לאחר פסיקה של בית הדין הרבני בעניין הכתובה

23. לא מצאתי ממש בטענות האשה, כי יש לעכב את הפירוק בדירת הזוג עד לאחר שיינתן פסק דינו של בית הדין הרבני בעניין הכתובה. הגיע הזמן, לאחר 14 שנים של פירוד ופסק דין משנת 2002 של השופט בן חמו, לאפשר לכל אחד מבני הזוג ליהנות מרכושו. ככל שתזכה המערערת בתביעתה לכתובה, היא תוכל להפרע מהערבות, שלטענת המשיב ערכה כיום כ- 350,000 ₪, אשר הופקדה בקופת בית הדין הרבני על מנת להבטיח את כתובתה של המערערת".
24. במקביל התנהל הליך בבית הדין הרבני האזורי, בתביעת המשיבה לכתובה ולפיצוי. ביום 8.2.12 חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "הסכם" המבטא הסכמה דיונית, שקיבלה באותו יום תוקף של החלטה מאת בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: "בית הדין") (להלן: "ההסכמה הדיונית"). מפאת חשיבותה, אביא את ההסכמה הדיונית כלשונה:

               "הסכם

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כדלקמן:

א.           הנתבע וב"כ מתחייבים שלא לעשות כל פעולה בעניין מכירת הדירה או כינוס נכסים לדירה ברחוב ... חיפה, וזאת עד למתן פסק דין בעניין הכתובה והפיצוי, ע"י בית הדין.