המדינה תפצה על ירי בפלסטיני – לא פעולה מלחמתית

רקע:

1.זוהי תביעה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים, עזבון המנוח ז'ז' (להלן: "המנוח"), ויורשיו, כתוצאה מהריגתו של המנוח ע"י חיילי צה"ל.

נטען בתביעה (בסעיף 3 לתביעה), כי בתאריך 04/05/2006, בשעות אחר הצהריים, הגיע המנוח, שע' אותה עת כנהג מונית, אל מחסום עין בידאן באזור שכם, במטרה לאסוף נוסעים, ולהסיעם ליעדם. המנוח עצר במרחק מסוים מהמחסום, והלך רגלית במטרה לאתר נוסעים, או אז פתחו חיילי צה"ל בירי מפתיע כלפיו, פגעו בו והרגוהו (להלן: "האירוע", או "התאונה", או "אירוע הירי").

2.הנתבעת (להלן: "המדינה" או "הנתבעת") הכחישה בהגנתה את תיאור הנסיבות שהביאו בסופו של יום להריגתו של המנוח, ולגרסתה, ביום האירוע זיהה כוח צה"ל חשודים שהחלו להימלט, התבצע מרדף אחרי הנמלטים, שבמהלכו ביצע הכוח נוהל מעצר חשוד. עוד נטען בהגנה, כי במהלך המרדף, ולאחר שנשלף נשק לעבר החיילים, ביצעו החיילים ירי לעבר הנמלטים, שבעקבותיו נהרג המנוח (סעיף 2 להגנה).

מכל מקום, לטענת המדינה אין עליה אחריות בנזיקין הן מכוח הוראות סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"), בהיות המעשה בתחום הרשאה חוקית; והן מכוח הוראת סעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים, מאחר והאירוע היה במסגרת פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל.

נטען עוד, ובין היתר, כי כוחות הבטחון נאלצו לירות כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית להם; ולחילופין, חיילי צה"ל האמינו באופן סביר, לאור הנסיבות שנוצרו, בקיום הסכנה כאמור.

3.הדיון פוצל, באופן שתחילה נשמעו הראיות בשאלת האחריות בלבד.

תמצית טענות התובעים 

4.ביום 4.5.06 הגיע המנוח, נהג מונית במקצועו, נהוג במוניתו, למחסום אשר הוקם על ידי צה"ל בכביש הסמוך לכפר עין בידאן (להלן: "מחסום עין בידאן"). המנוח, החנה את מוניתו במרחק מה ממחסום עין בידאן, והמשיך ברגל, מרחק של כקילומטר, לכיוון צידו השני, מצד העיר שכם (להלן: "מחסום שכם"). המנוח הלך מכיוון מחסום עין בידאן למחסום שכם, במטרה לאתר נוסעים פוטנציאלים, כדי להסיעם במוניתו החונה במחסום עין בידאן.

5.בדרכו חזרה למונית, ירד המנוח מכיוון מחסום שכם, יחד עם אדם אחר, בשם ר' פ.ס (להלן: "ר'"). בשלב מסוים, תוך כדי לכתם חזרה, נורה המנוח בגבו, מאש חיה, על ידי שניים מחיילי צה"ל, אשר דלקו אחריו ללא סיבה והצדק. שני החיילים כונו לצורך הליך זה "עומרי" ו-"ירון", פרטיהם המזהים לא נחשפו.

לטענת התובעים, החיילים כיתרו את המנוח, לאחר שנורה, ומנעו מהצוות הרפואי ליתן לו טיפול רפואי.

6.המנוח לא נטל חלק בפעולה כלשהי אשר יכלה להוות עילה ו/או סיבה לירי כלפיו. משכך, חבה הנתבעת בנזיקין כלפי התובעים, בשל התנהלותם הרשלנית ו/או פזיזותם ו/או קלות דעתם של החיילים עת שלפו נשקם וירו במנוח.

עוד לטענת התובעים, מדובר במעשה תקיפה שביצעו החיילים כלפי המנוח, ואשר הביא להריגתו.