המ"ש 61226-03-14 לייט צבי עבודות בניה בע"מ נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט (להלן: "הבקשה") בגין קנס מנהלי שהוטל על המבקשת ביום 15.4.07 בסך כולל של 40,000 ₪ (להלן: "הקנס המנהלי").

2. הקנסות המנהליים הוטלו על המבקשת בגין עבירות נטענות מיום 13.7.05 ,שעניינה העסקת עובד זר בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א 1991, ואי מסירת פרטים של שכר עבודה ותלושי שכר לעובד זר ואי תשלום שכר מינימום.

3. המשיבה בתשובתה לבקשה פירטה והוכיחה בצירוף מסמכים כי שלחה את הקנסות המנהליים ביום 15.4.07 ובוצעו שלוש מסירות כדין למבקשת וכן לשניים ממנהליה לכתובות האישיות במועדים, 19.4.07, 22.5.07 ו- 22.11.07.

לא זו אף זו הוכיחה המשיבה כי הקנסות נשלחו לכתובת המופיעה על לוגו המבקשת במכתב שהפנתה למשיבה .

כל הקנסות הועברו על ידי המשיבה למרכז לגביית קנסות בנשים 2008 – 2009.

4. לאור הוראות סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1986 (להלן: "החוק"), רשאי נקנס להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת הקנס. המבקש לא פעל בהתאם להוראות החוק ולא הגיש בקשה להישפט בתוך המועד הקבוע בחוק.

5. על פי סעיף 13 ב' לחוק מוקנית לבית הדין סמכות להאריך את המועד להישפט וזאת, מנימוקים שיירשמו.

6. רק ביום 31.3.14 הגישה המבקשת את בקשתה זו כאשר לטענתה קיבלה לראשונה את דרישת המרכז לגביית קנסות רק בחודש נובמבר 2013 , כאשר אין מדובר בדרישה לתשלום קנס אלא התראה לפני עיקול. בבקשה טען המבקש כי פנה במספר מכתבים אל המשיבה על מנת לעכב את הליכי הגביה וכן ביקש לערער על הקנס ולהישפט שכן לטענתו לא העסיק עובדים זרים ולא עבר עבירה של אי דיווח על שכר או אי תשלום שכר מינימום. המבקשת אף טענה כי הקנסות לא נשלחו לכתובתה. עוד נטען על ידי המבקשת כי היא מצויה בקשיים כלכליים ומשמעות תשלום הקנס יגרום לסגירתה.

7. התקיים דיון במעמד הצדדים לאחר שהמשיבה הגישה תשובתה וכן המבקשת השיבה לתגובה זו. הוצע בדיון הסדר לתשלום הקנסות הנומינאליים , אולם המשיבה הודיעה זה בסמוך כי עומדת על תגובתה ואינה מקבלת את הצעת בית הידן שכן יש לדחות את הבקשה הן פרוצדוראלית מאחר והודעות הקנס נשלחו כדין והן מהותית.

8. הלכה פסוקה היא, כי במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך מועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, על בית הדין לתת את הדעת לשיקולים מסוגים שונים, סובייקטיביים ואובייקטיביים. עוד נפסק, כי יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין חומרת הפגיעה הנטענת בזכויות סוציאליות וזכויות יסוד של עובדים, (עפ"א 14/05, סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 12/3/2006 – להלן: "פסק דין סיוון תכשיטים", טרם פורסם וכן עפ"א 22/05, פוזננסקי נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 12/3/2006, טרם פורסם).