הלון נ' הלון

החלטה

1.בפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש (הנתבע), על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.לטענת המבקש מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע (הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ותלויים נגדו עשרות תיקי הוצל"פ בסכומים גבוהים), וסיכויי התביעה נמוכים.

3.מן העבר השני, טוען המשיב כי יש ליתן לו יומו בבית המשפט, תוך הגנה על זכותו הקניינית, כאשר סיכויי התביעה טובים.

דיון והכרעה

4.הרציונל העומד מאחורי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין הפקדת הערובה הוא רחב, ועליו להביא בחשבון גם שיקולים נוספים דוגמת – שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים ומורכבות ההליך.

לעניין זה ראה:

רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז איתן מנהל מיוחד (פורסם במאגר נבו).

רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגר נבו).

5.במקרה דנן המחלוקת בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, היא – האם ההסכם שנחתם בין הצדדים בחודש מאי 2012, בדבר מכירת המקרקעין נשוא כתב התביעה, משקף המציאות אם לאו (ולמשיב טענות כי חשב שחותם על מסמך להבטחת הלוואה שקיבל מהמבקש).

בנוסף טען המשיב כי בכל מקרה, ולו אף נראה בהסכם כמשקף המציאות, כי אז מדובר בהסכם עם תנאי מפסיק על פיו, כפי שנרשם בסעיף 3 להסכם, אם לא יוסרו העיקולים והערות האזהרה הרובצים על חלקו של המשיב במקרקעין, יהא ההסכם בטל ומבוטל. היות ולא בוטלו העיקולים והערות האזהרה, כעולה מנסח הטאבו שצורף לכתב התביעה, יש לומר כי ההסכם בטל מכוח אותו תנאי.

6.כשאני בוחן את טענות הצדדים מול החומר הקיים (שבשלב זה הוא כתבי הטענות בלבד), עולה התמונה כדלקמן:

א.אין מחלוקת כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר, כפי שלמעשה מודה בכך גם המבקש בתגובתו, תוך הדגשה כי אין בכך בלבד כדי לחייבו בהפקדת ערובה שכן יש לבחון גם את סיכויי התביעה.

ב.כשבוחנים את סיכויי התביעה, הרושם המתקבל הוא שהסיכויים אינם קלושים. כוונתי בדבריי אלה אינם מכוונים דווקא לשאלת מהות העסקה שבין הצדדים והאם הסכם המכר משקף את המציאות. בנקודה זו דווקא גרסתו של המשיב היא הבעייתית יותר שכן מדובר בטענה נגד מסמך בכתב (החוזה), וחזקה על אדם כי הוא יודע על מה הוא חותם.

כוונתי בעיקר לסעיף 3 להסכם, המכיל תנאי מפסיק [ולענין תנאי מפסיק ראה סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973], הקובע כי: "אם המוכר לא יבטל תוך 90 (תשעים יום) את כל החובות, העיקולים והערות האזהרה הרשומים על החלקה, אזי ההסכם יהיה בטל ומבוטל... ".

היות ואין מחלוקת שהמוכר (המשיב) לא הסיר את כל הנ"ל מעל המקרקעין), ממילא החוזה צריך להיות בטל מכוח אותו תנאי מפסיק.

לא ראיתי בבקשה דנן כל התייחסות לסעיף 3 להסכם.

לעומת זאת בכתב ההגנה של המבקש ראיתי התייחסות לסעיף 3 (סעיף 26), ושם צוין כי: "האמור בסעיף הנ"ל של החוזה נקבע על מנת לעזור לתובע לקיים את העסקה... ".

היינו – במידה והמשיב לא יצליח להסיר את העיקולים והערות האזהרה, כי אז החוזה יהיה בטל ולא יהווה הדבר הפרת חוזה.

בכך חיזוק לכאורי לטענת המשיב בכתב תביעתו כי ההסכם בטל מכוח סעיף 3 להסכם.