סביונה רוטלוי - אב"ד, ס.נ
מבוא
1. ביום שבת, 31 ביולי 2004, בשעות הצהריים המוקדמות, נמצאה גופתו של ליאון אדם ז"ל (להלן: "
המנוח"), על ידי קבוצה של פועלים זרים, כשהיא מוטלת מתחת לשיח, לצידו של כביש אספלט, המוביל מרחוב קדושי השואה בתל-אביב לאתר בניה סמוך. היה זה כשתיים עשרה שעות לערך לאחר שהמנוח הוכרז כנעדר (
ת/2) ולאחר שהיה ידוע כבר למשטרה בעקבות איכון הפלאפון של המנוח, שהלה שהה באזור רחובות פתאיה-אבו חצירה בשכונת פרדס כץ בבני ברק בשעה 14:10.19, בה בוצעה השיחה האחרונה למכשיר הסלולארי שלו.
הקשר עם המנוח נותק ביום שישי, 30 ביולי 2004, סמוך לשעה 14:10, זאת בסמוך למועד בו עתידה היתה להתקיים פגישה בינו לבין הנאשם, על רקע קשרים עסקיים שהיו ביניהם בעבר.
משבושש המנוח ביצירת קשר עם משפחתו, ואף החמיץ פגישה מתוכננת עם עורך-דין, החלו בני משפחתו לדאוג לו, ולבסוף הודיעו למשטרה על היעדרו (
ת/3). זמן קצר לאחר מכן, בלילה שבין יום שישי לשבת, בסמוך לחצות (
ת/ 4 א-ב), נמצאה מכוניתו של המנוח על ידי המשטרה ברחוב פנקס בתל-אביב, בסמוך למקום מגוריו.
שיחתו האחרונה של המנוח לטלפון הסלולארי של הנאשם, בטרם השתתק הטלפון הסלולארי של המנוח, נערכה בשעה 14:00:12 (
ת/70) ונמשכה 20 שניות. באותה עת, על פי דו"ח פלטי שיחות הפלאפון של הנאשם (
ת/70) הוא נמצא באזור אצטדיון רמת-גן, אזור בו נמצאה תחנת השרות של עסקו.
עפ"י דו"ח נתיחה שלאחר המוות (ת/45א'), המנוח מת כתוצאה מפגיעת שני קליעי אקדח ברקתו ובעורפו מימין.
החשד שהנאשם גרם למות המנוח התעורר לאור הפגישה המתוכננת ביניהם סמוך לשעת ניתוק הקשר הטלפוני עם המנוח ולאור התנהגותו של הנאשם ושקריו לבני משפחת המנוח ששוחחו עמו בשבת 31.7.04, למחרת העלמותו. לנאשם ולמנוח היתה היכרות עסקית מוקדמת, רבת שנים.
הנאשם החזיק באקדח ברשיון, אך אקדח זה נעלם בנסיבות מחשידות ולא נמצא.
השאלות האם הנאשם הוא שרצח את המנוח, היכן בוצע הרצח, כיצד הגיעה גופתו של המנוח לזירה בה נמצאה, תוך שימת דגש על שאלת זהותו של הרוצח, הן השאלות המרכזיות אשר העסיקו את הצדדים בניהול המשפט ובסיכומיהם, והן השאלות המרכזיות בהן תעסוק הכרעת הדין בתיק זה.
2. אליבא דמאשימה בכתב האישום, הנאשם ניהל עסק לממכר מכשירי חשמל ומתן שירות עבורם. עסק זה כלל תחנת שירות, ברחוב מבצע קדש בבני ברק (להלן: "
תחנת השירות") וכן חנות ומשרדים בבית אל-על, ברחוב בן יהודה בתל-אביב (להלן:
"בניין אל-על").
לטענת המאשימה, בין הנאשם למנוח התגלע סכסוך עסקי על רקע דרישתו של המנוח לקבל סכום כסף אותו היה חייב לו הנאשם. על רקע זה גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לרצוח את המנוח. ביום 30.7.04, בשעה 14:00 או בסמוך לכך, נפגשו הנאשם והמנוח, בתאום מראש, בתחנת השירות או בסמוך אליה.
במעמד זה ירה הנאשם במנוח מטווח קצר באמצעות אקדחו האישי (שהוחזק ברשיון), מסוג ארמינוס 0.22 מ"מ. כתוצאה מכך, נפטר המנוח משני קליעים, שפגעו כאמור בחלקו האחורי של ראשו.
לאחר מכן, הזמין הנאשם גרר, שהעביר את רכבו של המנוח (מסוג סיטרואן ברלינגו ; להלן: "
הברלינגו" או "
רכב הברלינגו") מאזור תחנת השירות לרחוב פנקס בתל-אביב. בנוסף, הוביל הנאשם את גופתו של המנוח והשליך אותה במקום בו נמצאה, כאמור לעיל.
מעשים אלה, אליבא דמאשימה, מגבשים את העבירה בה מואשם הנאשם - עבירת רצח לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין").
3. להוכחת הנטען בכתב האישום מסתמכת המאשימה על הודעותיהם ועל עדויותיהם של בני משפחת המנוח: ליאור אדם, בנו של המנוח (עמ' 10-32 לפרוטוקול), מיקי קול-אדם (בנו הקטין של המנוח ת/93-ת/95, עמ' 41-61 לפרוטוקול), נילי אדם-זורע (גרושת המנוח (ת/96, עמ' 77-79 לפרוטוקול), שושנה שי-קול (בת זוגו של המנוח, עמ' 152-173 לפרוטוקול) ושי טל (בנה של שושנה שי-קול, ת/106-ת/108). כמו כן, מסתמכת המאשימה על עדויות ראש צוות החקירה רפ"ק דוד בר (עמ' 181-200, 248-264 לפרוטוקול) ורס"מ נחום באבקוף (עמ' 136-151 לפרוטוקול); על חוות דעתם ועדויותיהם של פקד פבל גיברץ (להלן: "פקד גיברץ") מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרה באשר לכלי הנשק באמצעותו נגרם המוות (ת/62, עמ' 174-179 לפרוטוקול) וממצאים נוספים באשר לכלי הנשק (ת/56-ת/61, ת/63-ת/69, ת/139); קצין המעבדה הניידת, פקד יואב ווליניץ, אשר במהלך עדותו אף הגיש תצלומים נוספים של כתמים שאותרו על גבי רכב הפיורינו (ת/43, ת/37-ת/44, עמ' 80-132 לפרוטוקול ו- ת/ 97 - 99 בהתאמה); ד"ר אריאן דוידסון מהמעבדה הביולוגית של המטה הארצי (ת/55, עמ' 225-230 לפרוטוקול); חוות דעת ועדותו של מומחה טביעות האצבע ממז"פ, מר אלי דיין (ת/48, ת/110, ת/ 141 - 142, ת/143-ת/144, עמ' 512-544 לפרוטוקול) והרופא המשפטי, ד"ר חן קוגל שנתח את גופת המנוח (ת/45-ת/46, עמ' 73-76 לפרוטוקול).
ראיות נוספות שהביאה המאשימה בפנינו הן הודעותיהם (ת/119-ת/120) ועדויותיהם של המדובבים, שכונו גדי שמילשוילי (עמ' 212-220 לפרוטוקול) ואלכסי גורין (עמ' 203-212 לפרוטוקול); הודעותיו ועדותו של אנדריי קיטיק, העובד הזר אשר הבחין בגופת המנוח באתר הבנייה (ת/91-ת/92, עמ' 33-41 לפרוטוקול), והודעותיהם ועדויותיהם של עובדי הנאשם אבישי יעקב (ת/127, עמ' 133-135 לפרוטוקול), יעקב בן-ציון (עמ' 65-73 לפרוטוקול), דורון קיני (ת/109), חנה יוסף (ת/128) ורונן ברום (ת/137-ת/138).
עוד העידה מטעם המאשימה הגב' מירב פדה, עובדת חברת פלאפון, אשר הציגה פלטי שיחות טלפון סלולארי של הנאשם ושל המנוח והשיבה (בהסכמה) בכתב לשאלות הבהרה מטעם ב"כ הצדדים (ת/130-ת/131, ת/133-ת/135, עמ' 231-248 לפרוטוקול) ופלטי טלפונים ואיכונים (ת/70- ת/83, ת/102-ת/105, ת/132, ת/136).
כן מסתמכת המאשימה על הודעותיו ועדותו של מר דוד פלס ליפשיץ, בעל רכב גרירה (להלן: "הגורר"), אשר גרר את רכבו של המנוח, בהוראת הנאשם (ת/100- ת/101, עמ' 88-91 לפרוטוקול), ועל הודעותיהם של משה גררה ממוקד אמון