כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים והיזק בזדון.
כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 25.11.02 ברח' וולפסון בתל-אביב, על רקע ויכוח על מקום חנייה, איים הנאשם על יצחק ימשון (להלן: "המתלונן") בכך שאמר לו: "אני אראה לך, אני אהרוג אותך" וכן אמר לו כי יהרוס את חנותו.
על פי הנטען, באותן נסיבות, הנאשם נסע עם מכוניתו לאחור ופגע בגלגלי תלת האופניים של המתלונן, תוך שהוא גורם נזק לגלגלים. כמו כן, במטרה לפנות לעצמו מקום חנייה, זרק הנאשם את קטנועו של המתלונן על המדרכה.
המתלונן העיד מטעם התביעה וסיפר, כי ביום האירוע, הוא החנה את קטנועו ואת תלת האופניים שלו במקום חנייה בצמוד למדרכה, שמחוץ לחנותו ברח' וולפסון 13 בתל-אביב.
לדברי המתלונן, בשעות הצהריים, הוא הבחין באדם, שהוברר בהמשך להיות הנאשם, כשהוא יוצא מרכב טרנזיט שנעצר באמצע הכביש ומנסה להעלות את תלת האופניים על המדרכה במטרה לפנות לעצמו מקום חנייה. המתלונן פנה לנאשם ואמר לו שאם תלת האופניים יעמדו על המדרכה הוא צפוי לקנס, אך הנאשם לא שעה לדבריו והמשיך לנסות לגרור את תלת האופניים.
לדברי המתלונן, הוא אחז באופניים במטרה למנוע מהנאשם לבצע את זממו, ואז הנאשם ניפנה אל הקטנוע וניסה להזיז אותו. המתלונן התנגד ולא אפשר לנאשם לפעול כאמור, ואז, נכנס הנאשם לרכבו ובנהיגה פראית החל נוסע לאחור, כשהוא מועך את גלגלי תלת האופניים ופוגע גם בקטנוע. בשלב זה יצא הנאשם מרכבו והחל מאיים על המתלונן באומרו שהוא עוד יגיע כדי להתחשבן איתו, כי יהרוג אותו וישרוף את חנותו. לדברי המתלונן, הנאשם חזר על איומיו יותר מפעם אחת ולכן, מתוך חשש פן יבצע את איומיו, הוא רשם את מספר הרכב שלו והזעיק את המשטרה.
כמו כן נשמעה עדותה של השוטרת ליאת עטיה ואף הוגש דו"ח הפעולה שערכה (ראה ת/2).
לדברי העדה, היא הוזעקה למקום האירוע על פי קריאה ובהגיעה למקום היא פגשה במתלונן ושמעה את סיפורו. בזירת האירוע ראתה העדה, לדבריה, את קטנועו של המתלונן ועליו שריטות. העדה ציינה בדו"ח הפעולה, שהיא גם הבחינה בנזק שנגרם לתלת האופניים, אך לא ציינה מה היה אותו נזק.
הנאשם כפר מצדו במיוחס לו וטען שלא איים על המתלונן ולא הזיק לכלי הרכב שלו.
לטענת הנאשם, ביום האירוע הוא ביקש לחנות את רכבו במקום בו חנה תלת האופניים של המתלונן. מדובר, לדבריו, באופניים שגלגליהם היו מעוקמים ובלתי כשרים לתנועה, כאשר המתלונן בחר להניחם באותו מקום כדי לשמור לעצמו, שלא כדין, מקום חנייה ליד חנותו. לדברי הנאשם, הוא אכן הזיז את תלת האופניים כדי שיוכל לחנות במקום, ואלו המתלונן, כאשר הבחין בכך, השליך את האופניים אל מתחת לגלגלי רכבו, על מנת לטעון אחר כך בכזב שהנאשם גרם להם נזק. הנאשם שלל את האפשרות שאיים על המתלונן, וטען, כי אינו נוהג להרים את קולו על אנשים מבוגרים.
דיון וומסקנות:
בטרם יייסקרו הראיות השונות ובטרם דיון לגופו של עניין, ראוי לפרט את השתלשלות ההליכים המשפטיים בתיק זה:
עדי התביעה נשמעו כולם בהעדרו של הנאשם אשר לא התייצב לדיונים שנקבעו בעניינו. בישיבת יום 21.12.05, לאחר שהניסיונות לאתר ולזמן את הנאשם צלחו סוף סוף, עתר הנאשם לזימונו המחודש של המתלונן כדי שיוכל לחקור אותו בחקרה נגדית. בהחלטתי מיום זה- הגם שהנאשם לא הראה טעם מוצדק לאי התייצבותו בדיונים הקודמים- נעתרתי לבקשתו לפנים משורת הדין, ועם זאת הוריתי, שתנאי לזימון המתלונן הוא שהנאשם יפקיד את שכר בטלתו של העד במזכירות בית המשפט. הוסבר לנאשם - כפי שגם צוין בהחלטתי מאותו יום- שאי הפקדת הסכום כאמור, תהווה ויתור מצדו על חקירת העד.
הנאשם, לא רק שלא הפקיד את הסכום הנדרש, מבלי לנמק, אף לא התייצב למועד הדיון הבא, מה שחייב דחיות נוספות עד לאיתורו של הנאשם מכוח צו הבאה ללא שחרור.
אני מציינת זאת, שכן התנהלותו של הנאשם לאורך כל ההליך הפלילי העידה על חוסר אחריות וחוסר אכפתיות.
המתלונן מסר בפני עדות ברורה, הגיונית וכנה שאין סיבה נראית לעין לפקפק בה. המתלונן לא הכיר את הנאשם לפני יום האירוע ולא הובא בפני כל מניע מדוע יש לייחס לו רצון להפלילו לשווא.
דברי המתלונן מוצאים תימוכין בעדותה של השוטרת עטייה שהוזעקה למקום האירוע והבחינה בנזקים שנגרמו הן לקטנוע והן לאופניים.
לעומת המתלונן, לא התרשמתי לטובה מהנאשם. הנאשם מסר גרסה מיתממת ולא עקבית שלא עלתה בקנה אחד עם דבריו במשטרה וגם אינה מתיישבת עם השכל הישר והגיונם של דברים.
לא רק זאת שהנאשם לא הזכיר בשום צורה בהודעתו במשטרה את האפשרות שהמתלונן השליך את תלת האופניים שלו אל בין גלגלי מכוניתו, אלא שאפשרות זו אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת.