בעובדות כתב האישום המתוקן, נטען כי בתאריך 5/10/06, ברח' הירקון, בתל אביב, שם התגוררה הנאשמת באותה עת, עם אמה, תקפה הנאשמת את אמה, רות (להלן: "המתלוננת"), ילידת 1932, בכך שזרקה עליה סבון שפגע בירכה.
עוד נטען, כי בערב יום כיפור, בחודש אוקטובר 2006, איימה הנאשמת על המתלוננת ובהמשך זרקה לעברה צלחת שלא פגעה בה (אישום ראשון).
כמו כן, נטען כי בתאריך 17/6/06, תקפה הנאשמת את המתלוננת, משהכתה בה באגרופיה בגבה ובראשה, הוסיפה איומים כלפיה, כי תהרוג אותה ובהמשך, לאחר שהמתלוננת פנתה והתקשרה למשטרה, איימה עליה הנאשמת, בכך שכיוונה סכין לפניה (אישום שני).
על פי האישום השלישי, היכתה הנאשמת את המתלוננת שבועיים עובר למתואר באישום השני.
הנאשמת מכחישה את המיוחס לה וטענתה הינה, שאמה טפלה בה אשמות שווא, והתייחסה אליה תדיר בצורה פוגעת, על דרך השמעת קללות וגידופים כלפיה. עוד טענה הנאשמת, כי היו ויכוחים שונים בינה לבין אימה, שמסיבה בלתי ברורה הקצינה את הדברים והגישה תלונות כוזבות כלפיה, מאחר ולא רצתה כי המתלוננת תמשיך ותתגורר בביתה.
בעדותה בביהמ"ש הכחישה המתלוננת, כי בתה, הנאשמת, פגעה בה פיזית או איימה עליה בסכין. עוד טענה כי: "הנאשמת היתה נשואה והתגרשה, היא היתה עצבנית והיו ויכוחים בינינו" (עמ' 3, שורות 6-7).
את פניותיה למשטרה תרצה בכך ש:"זה היה בטעות, אני לא זוכרת מה אמרתי במשטרה" (עמ' 3, שורה 16).
נוכח הסתירה המהותית שבה עמדה גירסה מכחישה זו בביהמ"ש לעומת האמור בהודעותיה במשטרה, הוגשו הודעות המתלוננת כקבילות (ת/1, ת/2), כשהמאשימה עותרת להעדיף את האמור בהן על פני גירסת ההכחשה שהעלתה המתלוננת בביהמ"ש.
בהודעתה (ת/1), מתאריך 5/10/06, מסרה המתלוננת תלונה מפורטת, בתחנת ירקון, כנגד בתה, הנאשמת, תוך שהחוקרת גובת ההודעה ציינה, כי המתלוננת בכתה ונראתה "מאוד נסערת".
בהודעתה זו מסרה המתלוננת רבות בדבר מעשי תקיפה שונים, המבוצעים כלפיה תדיר על ידי הנאשמת, המתבטאים אם בהפלתה ארצה, אם בנעילתה בחדר השירותים, ואם בדבר השלכת צלחת אליה וזריקת סבון בערב יום כיפור, שפגה בברכה, לרבות ניפוץ כלים, דחיפתה והפלתה ארצה, תוך שציינה את אהבתה אליה ואת רחמיה עליה.
מתברר עוד, כי בהגיע השוטרת לביתה, קודם לגביית ההודעה הנ"ל, מסרה המתלוננת, כי הנאשמת מכה אותה ו"שוברת דברים". צויין עוד, כי בדוח' הפעולה (ת/3), המתלוננת דיווחה למשטרה כי הוכתה על ידי הנאשמת ואוימה על ידיה לפני כחודש בסכין.
אירוע נוסף התרחש בתאריך 17/6/06, כשעל פי דוח' פעולה שהוגש (ת/4), בהגיע שוטרים לדירה, מצאו את הנאשמת עומדת על אדן חלון המטבח בדירה, כשהיא מאיימת לקפוץ.
בהודעה מפורטת, שמסרה לאחר מכן המתלוננת (ת/2), מסרה המתלוננת, כי הנאשמת טענה כלפיה קודם לכן, כי גרמה לגירושיה ובהמשך גידפה אותה, הכתה בה באגרופיה, איימה כי תהרגנה ולאחר זאת משקראה למשטרה איימה עליה הנאשמת בסכין ובהגיע השוטרים עלתה על אדן החלון. המתלוננת ציינה עוד, כי מזה מספר שנים מצבה הנפשי של הנאשמת "גרוע". עוד מסרה המתלוננת בדבר אירועי האלימות נוספים שארעו שבועיים קודם לכן, עת הוכתה על ידי הנאשמת ב"מכות קלות" (אישום שלישי, ת/2, עמ' 2, שורות 7 - 10).
בחקירתה במשטרה (ת/5), הנוגעת לאירועים נשוא תאריך 5/10/06, טענה הנאשמת, כי אימה מייחסת לה, כאמור, אירועים שלא התרחשו, על רקע רצונה כי תעזוב את ביתה.
בחקירתה מתאריך 17/6/06, מסרה הנאשמת בתחילת הודעתה, משהוחשדה בתקיפת אימה, כי ברצונה "לשבת בבית סוהר" ולא השיבה לשאלות על שום מה היכתה את אימה ואיימה עליה בסכין. גם לשאלות נוספות הנוגעות לאירועים הנוגעים לעלייתה לאדן החלון סירבה להשיב ובכתה.
הסנגור טוען, כי לא הוקמה כנגד הנאשמת כל תשתית ראייתית המבססת את הנטען בכתב האישום, ואין על כן מקום להעדיף את הנטען בגירסתה של האם במשטרה (ת/1, ת/2), על פני הכחשתה ביהמ"ש. כן מפנה הסנגור לפנייתה של האם למשטרה (ס/1), שם ציינה כי כל רצונה הינו כי הנאשמת תורחק ממנה ושאין היא מהווה לדידה סיכון.
כמו כן מפנה הסנגור לכך, שלא נראו על ידי השוטרים כל סימנים, על גופה של המתלוננת ולא ניכר אי סדר כלשהו בבית, ויש בכך לשלול אירועי אלימות שהתרחש קודם לכן, כשאין בנמצא כל סכין שבה השתמשה הנאשמת כדי לאיים.
המכלול הראייתי שהובא בפני מקנה תימוכין לטענת התביעה, כי יש להעדיף את האמור בגירסתה של המתלוננת במשטרה, על פני הכחשתה בביהמ"ש.
לעניין זה, יש לציין גם את מצבה הנסער של המתלוננת, כפי שצפתה בו החוקרת, בעת מסירת הודעת המתלוננת, לאחר התקרית נשוא תאריך 5/10/06 (ת/1, עמ' 1, שורה 12).