החלטה העוסקת בטענת אם לניכור הורי מצד האב

לפניי בקשה של אם, לגרום לכך שקשר אשר נותק בינה לבין בנה לפני כשנה ולמעשה יש לספור תחילתו של הנתק לפני כשנה וחצי, עת מספרת האם שהצדדים עוד חיו יחד ונתגלעו חיכוכים קשים בינה לבין הבן, כמי שחי בעצם מאותו מועד.

אמרתי בעבר כי מגיל מסוים קשה לבית המשפט ליתן סעד לעניין ניתוקו של קשר בין הורה לבין קטין ובלתי מתקבל על הדעת אמרתי, בדחותי בקשה לעניין קטין לפני למעלה מ- 17 שנה, לסבור הסובר כי בזמן שנותר לבגירתו של הקטין ניתן יהא לעשות מעשה של ממש.

הורה הרואה שקשריו עם קטין מתרופפים כבר בגיל 15 לערך והוא פועל בשורת מישורים לנסות ולחדש את הקשר, עושה בתבונה רבה שכן מתבגרים לעתים משנים דעתם וכשם ש"התלקח" הנתק, כך הוא כבה.

אלא שכאשר הנתק אינו מוטב בגילאים האלה, הבה נאמר תוך שישה חודשים, מצופה מן ההורה לפעול ולא להמשיך במנגנונים שאינם כוללים יצירה של מרחב לחידוש הקשר בין אם יסכים הקטין בין אם לאו, אזי אותו הורה מסתכן בכך שיכול ותקצר ידינו מלהושיע.

קטין בן 16 וחצי הוא אניגמה בבחינת כל אדם לעצמו, מי מבני אותו גיל הם ילדותיים להפליא ומי מביניהם בוגרים לחלוטין כדי גיבוש דעה עצמאית – כל ילד וסיפור חיו.

כתבתי בעבר בנתחי את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ואגב הוראות דיני החוזים ודיני החוזים הכלליים גם דיני המתנה, כי קטין הוא דמות משפטית מוגבלת בזכויותיה ומוגברת בזכויותיה.

קטין זכאי להגנה, לפרנסה, לאהבה, לחיבה, לשמירת שלומו הפיזי והגופני באופן מוגבר בהרבה מבגיר, שהרי נחשב הוא לחסר ישע אף יותר מאחד שמונה לו אפוטרופוס.

אלא שלקטין גם יש מגבלה בזכויותיו. כשם שקטין אינו קונה מכוניות או דירות, פעילותו הבנקאית מוגבלת או צריכה לרשות כך גם לא נמנית בין זכויות הקטין הזכות "להתגרש" ממי מהוריו בבחינת בחירה עצמית וזאת באין צידוק.

אמרתי בעבר שהמונח "ניכור הורי" יכול להיות "מותנע" על-ידי קטין בעצמו, אך בדרך כלל הוא מתייחס לפעולה של הורה אחד "על גבו" של הקטין וכנגד ההורה האחר וראה פסק דינו של כבוד השופט שוחט בעניין זה, אליו הפניתי כבר בעבר.