החלטה בתיק ת.א. 41884/03

מבוא ורקע

1.         במסגרתן של התביעות בתיקים דלעיל הגיעו הצדדים ביום 12/1/06 להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית בו ביום (להלן: " הסכם הפשרה") שאלה עיקריו:

א.      הנתבעים יפנו את המושכר נשוא התביעה כנגד קבלת דמי פינוי בשיעור של 60% מדמי המפתח המלאים של המושכר (להלן: " דמי המפתח").

ב.      עוד ובנוסף יפצו התובעים את הנתבעים בגין הנזק שנגרם - אם נגרם - לרכוש, עת תפסו התובעים חזקה בנכס (להלן: " הפיצויים").

ג.        הוסכם על הצדדים כי ביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו לקביעת דמי הפינוי והפיצויים האמורים.

2.         על בסיס הסכמת הצדדים מונתה הגב' רחל קראוזה כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: " המומחית") וזו הוציאה מתחת ידה חוות דעת מיום 28/6/06 (להלן: " חוות הדעת").

3.         בישיבת עבודה מיום 7.6.06, שנתקיימה במשרדה של המומחית, נחלקו הדעות באשר לסיווגו של המושכר ולהיקפו.

לשיטת התובעים - יש להעריך שוויו של המושכר (דמי המפתח) בשטח של 50 מ"ר (כולל קירות חיצוניים) בסיווג של מתפרה, כמופיע בחוזה השכירות.

לשיטת הנתבע 2 - המושכר כולל שטח מבונה של 116 מ"ר + 29 מ"ר מבנים בחצר +  שטח חצר של 24 מ"ר.

לשיטתו, יש לסווג המושכר לשימוש מגורים נוכח השימוש שנעשה בו בפועל בהסכמת בעל הבית.

4.         נוכח מחלוקת זו ערכה השמאית בחוות דעתה, בהסכמת הצדדים, את שומת דמי המפתח המלאים של המושכר ב-3 חלופות.

א.      מושכר בשטח של 50 מ"ר לשימוש כמתפרה - 50,000$.

ב.      מושכר כאמור (50 מ"ר) לשימוש מגורים - 70,000$.

ג.        מושכר לשימוש מגורים בהיקף כנטען על ידי הנתבעים - 180,000$.

5.         בין לבין, עתר הנתבע 1 להורות על ביטולו של הסכם הפשרה, בטענה שהינו זכאי למלוא דמי הפינוי והפיצויים וכי הסכמתו להסדר הייתה תוצאה מהבטחת הנתבע 2 לחלוקה שווה - ביניהם - של הכספים שיתקבלו.

            בד בבד, עתר הנתבע 1 להורות על שחרורו של עוה"ד מור מהייצוג.

            בהחלטה מיום 10/7/06 דחיתי עתירת הנתבע 1 לביטולו של הסכם הפשרה הואיל ואין לעשות כן אלא בעתירה מתאימה לבית המשפט, נוכח העובדה כי זה קיבל תוקף של החלטה שיפוטית.

            באותה החלטה הוריתי על הפסקת הייצוג של הנתבע 1 על ידי עוה"ד מור.

            בהעדר הסכמה בדבר סיווגו והיקפו של המושכר, הוסמך בית המשפט, בישיבה דלעיל, על ידי ב"כ הצדדים - להכריע במחלוקת האמורה על פי שיקול דעתו, מכוח הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, זאת לאחר הגשת סיכומי טענותיהם - בכתב.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובעים, מן הדין היה להעריך את המושכר על פי סיווגו כמתפרה בשטח של 50 מ"ר, כעולה ממסמכי הארנונה (40 מ"ר נטו). לשיטתם הדבר אף עולה ברורות מהתשריט אשר צורף לכתב ההגנה (נספח ח') לפיו, לבד מהשימוש שנעשה על ידי הנתבע 2 בבית, התגוררו בו בעל הבית ה"ה גורדון ומחזיק נוסף, כך שברי כי אין לייחס לנתבע 2 מעמד של דייר מוגן, בכל שטח הבית.