החלטה בתיק בשא 1749/07

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בת.א. 2454/04 (שלום טבריה) (להלן: "פסק הדין") או לחילופין בקשה להורות  על הליכי ביצוע שיוגבלו להטלת עיקול  ברישום בלבד עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

בקשתו הקודמת של המבקש בעניין זה (בש"א 1439/07) נסבה על סיכויי הצלחת הערעור והתבססה ברובה על טענות שהועלו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. בית משפט זה (בהחלטת כב' ההרכב הדן בערעור האזרחי), דחה את הבקשה ביום 28/02/07, לאחר שבחן את טענות המבקש, וקבע כי המבקש לא  הצליח  להראות כי סיכויי זכייתו בערעור טובים  או כי ביצועו של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך.

2.         את בקשתו הנוספת לעיכוב פסק הדין מבסס המבקש על שינוי נסיבות הנובע ממינויו של ב"כ המשיב ככונס נכסים, על מניות המבקש בחברת א.ס. חמדאן פילוס כבישים בע"מ ח.פ. 512713652, (להלן: "החברה") שהמבקש הוא בעל המניות היחיד בה. הכונס מונה ביום 07/03/07, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח ע"י המשיב, לשם ביצועו של פסק הדין.

המבקש טוען בבקשתו כי ההליכים המקדמיים של הכינוס כמו גם  מימוש מניות החברה, יגרמו לו נזק בלתי הפיך ולא יאפשרו את החזרת המצב לקדמותו. לטענתו, משהודיע הכונס לגורמים המצויים  בקשרים עסקיים עם  החברה כמו גם לבנקים על צו הכינוס, שקלו הגורמים העסקיים להפסיק כל  קשר עם החברה והבנקים דרשו מהחברה לסלק את כל חובותיה העומדים כיום על 4,000,000 ש"ח.  המבקש  צרף תרשים מרשם החברות המצביע על כך  שכל הזכויות ורכוש החברה ממושכנים לבנקים ולגורמים פיננסים שונים.

המבקש מציין כי הערעור ישמע ביום 22.5.07, ועל  כן  העיכוב המבוקש הינו לפרק זמן קצר  ובינתיים מסכים המבקש כי  יוטל  עיקול ברישום על כל מניותיו בחברה כך שזכויות המשיב יהיו מוגנות מבלי שיגרם למבקש נזק בלתי הפיך.

3.         המשיב ביקש לדחות את הבקשה וטען כי המבקש לא הוכיח את סיכוייו בערעור ולא צרף מסמכים מן הבנקים אודות דרישתם לסילוק חובות החברה. המשיב מציין את הסיבות שהובילו לדחיית בקשת עיכוב הביצוע הראשונה שהוגשה, ומציע - כפי שהציע בעבר - כי המבקש יפקיד בקופת בית משפט את סכום החוב, ובכך יווצר איזון ראוי בין האינטרסים השונים של הצדדים.

4.         דין הבקשה להדחות, ולו בשל כך שהמבקש לא הצביע על שינוי מהותי אשר יצדיק דיון מחודש בה. האפשרות כי המשיב ינקוט בהליכים למימוש נכסי המבקש, היתה צפויה, והמבקש יכול היה להעלות כבר בבקשתו הראשונה את הטענה כי מימוש נכסיו עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך, או נזק חמור במידה כזו המצדיק עיכוב הביצוע.

5.         דין הבקשה להדחות גם לגופה.

הלכה היא כי זוכה בפסק דין יהיה זכאי על פי רב לממשו באופן מיידי ועצם הגשת הערעור אינה נימוק לעיכוב הביצוע, אלא אם קיימים טעמים אחרים העשויים להצדיק את העיכוב (ראו תקנות 466-469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נ (5) 403,405). רציונאל הלכה זו מתחדד עת מדובר בפסק דין כספי.

6.         הפסיקה הכירה בשני גורמים מצטברים העשויים להוות טעם מיוחד לעיכוב ביצוע: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי  במקרה שלפנינו לא ניתן ביסוס משכנע לאף אחד מן התנאים האמורים.

7.         בכל הנוגע לסיכויי הערעור הבקשה דנן לא הוסיפה במאום על הבקשה הקודמת.

8.         המבקש מבקש לקבוע כי אם לא יעוכב פסק הדין, יגרם לו נזק בלתי הפיך, ומאזן הנוחיות בין הצדדים מחייב עיכוב הביצוע, באשר נזקו של המשיב יוכל להמנע ע"י רישום עיקול ברישום על מניותיו.

            כבר נקבע כי עצם הצורך לממש נכסים לשם פרעון חוב כספי לא יוכר כשלעצמו כסיבה מספקת לעיכוב ביצוע (רע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פ"ג מד(3) 752, 754).

טענתו העיקרית של המבקש, בדבר הנזק הבלתי הפיך שעלול להגרם לו, מושתתת על הטענה כי הבנקים השונים, העמידו לפרעון מיידי את חובות החברה בחשבונות הבנק המתנהלים אצלם, עם הוודע להם דבר הכינוס. ראשית, מדובר בנזק שכבר נגרם. שנית, אף שזהו לב הבקשה, לא מצא המבקש לנכון לצרף אסמכתא כלשהי לדרישת הבנקים.

לאור האמור, לא הוכיח המבקש כי במאזן הנוחות יגרם לו נזק בלתי הפיך, או נזק חמור יותר מן הנזק שעלול להגרם למשיב, אשר תביעתו נסמכת על אי פרעון שטר אשר הוגש לביצוע עוד בראשית שנת 2004.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.