החלטה בתיק בשא 162029/07

החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיב בגין שטר חוב על סך 140,000 ש"ח, שמועד פירעונו ביום 11/9/05.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו טען כי הינו הבעלים של דירה ברחוב כרמי 7 בתל-אביב (להלן: " הדירה"), והצהיר כי לפני כ- 20 שנה, בהיותו אזרח אירן, נתן למשיב ייפוי כוח
על-מנת שיוכל לייצגו בכל הנושאים הקשורים בהשכרת הדירה. עוד טען המבקש שכ- 5 שנים לפני מועד הגשת התצהיר, הסכים להצעתו של המשיב לרכוש ממנו את מחצית מזכויותיו בדירה תמורת סך השווה ל- 25,000$, ולצורך כך פנו השניים יחדיו לעו"ד אברהם מנצור, אולם בדיעבד התברר למבקש, אשר לא שלט בשפה העברית, כי לא הוחתם על הסכם מכר אלא על הסכם הלוואה וכן על שטר החוב נשוא התובענה. המבקש טען שקיבל מהמשיב על חשבון רכישת הדירה סך כולל 81,000 ש"ח, כמפורט בתצהיר, אך בהמשך התחרט המשיב וככל הנראה חזר בו מהצעתו, תוך שהוא דורש לקבל את כספו בחזרה. המבקש הצהיר כי נתן אמון במשיב שהיה חבר ילדות שלו, אך בהמשך התברר כי הלה הוליך אותו שולל תוך ניצול עובדת מגוריו באירן, ולקח לעצמו במשך כל השנים הללו 35% לפחות מדמי השכירות החודשיים בסך של כ- 24,000$, כ"דמי ניהול", וזאת מבלי שקיבל הרשאה מהמבקש לעשות כן. עוד נטען כי המשיב נותר חייב למבקש סכום נוסף של 5,700$ שהפקיד בידיו המבקש לצורך רכישת נכס. המבקש הדגיש שמעולם לא קיבל מהמשיב הלוואה כלשהי.

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו, ולאחר מכן ביקשו הצדדים מבית המשפט ליתן החלטה מנומקת בתיק בהסתמך על האמור בתצהיר ועל החקירה הנגדית.

דיון

המבקש טען כי הוחתם על שטר החוב ועל הסכם הלוואה במרמה על-ידי המשיב ועו"ד מנצור, כאשר הוסבר לו שמדובר במסמכים הקשורים למכירת מחצית מהזכויות בדירה למשיב. המבקש אכן טען במהלך חקירתו הנגדית כי היה סבור ששטר החוב הינו חוזה מכר, אך הודה שחתם באותו מעמד גם על הסכם ההלוואה בסך 140,000 ש"ח, אשר הוגש וסומן מש/4.

באופן עקרוני, המבקש הוא שהיה אחראי לקרוא את המסמכים אשר נדרש לחתום עליהם, וכן לדאוג לתרגומם במידת הצורך על-מנת שיוכל להבין את תוכנם, ומשלא עשה כן, אין הוא יכול להישמע בדיעבד בטענה שלא ידע על מה הוא חותם. יחד עם זאת, המבקש כלל לא נחקר על טענתו לפיה לא קיבל מהמשיב כספים כלשהם בדרך של הלוואה הלכה למעשה (סעיף 13 לתצהיר), אלא אך ורק כספים בתמורה לקבלת מחצית מהזכויות בדירה, ולפיכך לא נסתר שהסך של 140,000 ש"ח לא הועבר לידי המבקש בפועל.

אמנם המבקש הודה במהלך חקירתו כי חתם על המסמך שהוגש וסומן מש/2, בו אישר כי המשיב שילם עבורו חוב בסך של 2,500$ למר הלל הרשקוביץ', אך נראה שהסכם ההלוואה איננו מתייחס לסכום זה, ולכן לא מדובר בסכום ששטר החוב נשוא התובענה נועד להבטיח. בנוסף, המבקש טען בחקירתו שהסכום הנ"ל הוחזר למשיב.

באשר לסכום ששולם לכאורה בגין רכישת זכויותיו של המבקש בדירה - המבקש הודה שהמשיב שילם לו סך של כ- 81,000 ש"ח (סעיף 10 לתצהיר), כאשר מהמסמך שהוגש וסומן מש/1, אשר המבקש הודה שחתם עליו, אף עולה לכאורה כי המשיב שילם את מלוא התמורה בגין קבלת מחצית מהזכויות בדירה, שעומדת על-פי תצהירו של המבקש על סך של כ- 25,000$. אף-על-פי-כן, על פי תצהירו ועדותו של המבקש עצמו, לא הועברו בסופו של דבר הזכויות בדירה אל המשיב, וכספו לא הוחזר לו (סעיף 11 לתצהיר ועמוד 2 שורות 15-16 לפרוטוקול). יחד עם זאת, בשלב זה נראה על-פניו שהמשיב איננו רשאי לגבות את הסכום ששילם תמורת קבלת זכויות בדירה מכוח שטר החוב נשוא התובענה, אשר נועד כאמור להבטיח את החזר ההלוואה על סך 140,000 ש"ח בלבד, אם כי המשיב יהיה רשאי לטעון בעניין זה בהמשך ההליכים בתיק.

המבקש טען בתצהירו טענת קיזוז, לפיה הפקיד בידי המשיב סך של 5,700$ אשר טרם הוחזרו לו, ואף צורפה לתצהיר ראיה לכאורה לכך שהמבקש מסר את הסכום הנ"ל למשיב בשנת 1992 לצורך רכישת נכס, אולם אין בגוף התצהיר של המבקש כל פירוט לגבי נסיבות מסירת הסכום הנ"ל למשיב ולגבי סוג הנכס שאמור היה לרכוש בעבור המבקש. כמו-כן לא צוין מדוע לא עמד המבקש על זכותו להחזר החוב קודם לכן, ומדוע לא קוזז סכום זה מהתמורה אותה התחייב המשיב לשלם למבקש תמורת רכישת הזכויות בדירה.

טענת הקיזוז הנוספת של המבקש בתצהירו, ולפיה המשיב גבה ממנו שלא כדין סך של
כ- 24,000$ לחודש מתוך שכר הדירה כ"דמי ניהול" - אף היא לא פורטה כנדרש. אין בתצהיר פרטים כלשהם לגבי גובה שכר הדירה החודשי ששולם לאורך השנים ולגבי הסכום הכולל שגבה המשיב עבור המבקש בגין שכר דירה בפועל. כמו-כן לא הוצג בפני בית המשפט תחשיב של הסכומים אותם נטען כי המשיב נטל מתוך שכר הדירה ללא הרשאתו של המבקש. בנוסף, לא הוצהר מה היתה התמורה המוסכמת שהיה על המבקש לשלם למשיב בגין טיפולו בהשכרת הדירה במשך שנים רבות, כאשר מהתצהיר ניתן להסיק שהמבקש לא שילם למשיב דבר תמורת עבודתו.

אשר על כן, אין בפני בית משפט זה טענות קיזוז מפורטות ומבוססות כנדרש המצדיקות מתן רשות להתגונן.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את ההתנגדות בחלקה, וקובע כי תינתן למבקש רשות להתגונן אך ורק בטענה שלא קיבל מהמשיב את ההלוואה בסך של 140,000 ש"ח בפועל, כאשר המשיב יהיה רשאי לטעון בתצהירו לעניין זה, בין היתר, טענות הנוגעות לכספים שהעביר למבקש בגין רכישת הזכויות בדירה.

לעומת זאת, הנני דוחה את ההתנגדות ככל שהיא נוגעת לטענות הקיזוז המפורטות לעיל, וקובע שלא תינתן למבקש רשות להתגונן בטענות אלה.

המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו תוך 30 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו, והמשיב יגיש תצהיריו 30 יום ממועד קבלת העתק מתצהירי המבקש.

הוצאות ההתנגדות יפסקו בהמשך הדיון בתובענה.

המזכירות מתבקשת לקבוע את התיק לקדם משפט בפני אחד משופטי אחר הצהריים, וכן להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' באלול, תשס"ז (20 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים הנ"ל.