החלטה בתיק בשא 13936/03

א.         בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף.

הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

ביום 1.9.03 הגישו המשיבים  כתב תביעה לבית משפט זה כשמהות התביעה הוגדרה כאכיפת הסכם מכר זכויות במקרקעין, צו הצהרתי, צו עשה (צויין בסוגריים שהחזקה בנכס נמסרה).

ביום 12.3.1989 נחתם הסכם בין המבקש - כמוכר, לבין המשיבים - כרוכשים.

במבוא להסכם מצהיר המבקש - המוכר שהוא הבעלים  של חלקות 43, 45 , וחלק מחלקה 42 בגוש 11665, הנמצא בצומת הצ'ק פוסט בחיפה. אותו חלק של חלקה 42 מסומן במספר 42 א' ושטחו 426 מ"ר. 

הפעולה נעשתה באמצעות הנאמן מר אילן מינס מטעם המשיבים.

במבוא להסכם הצהיר המבקש - המוכר שהוא הבעלים של הנכס הנ"ל, וכי הוא מעוניין למכור ולהעביר את הבעלות ו/או חכירה לדורות ואת החזקה בנכס לקונים (המשיבים).

צויין בהסכם הנ"ל שידוע לקונים - המשיבים שהם רוכשים רק את החלק הנ"ל מחלקה 42 (החלק המסומן במספר 42 א', בשטח של 426 מ"ר). מאחר ואין החלוקה של חלקה 42 רשומה עדיין, יועברו הזכויות בחלק הזה של הנכס באופן של חכירה לדורות.

ב.         נטען בכתב התביעה שרק לאחר חתימת ההסכם, הסתבר למשיבים - התובעים שבניגוד להצהרת המוכר, הבעלים של הנכס היא חברת הימנותא בע"מ, ולא המבקש, ולכן המבקש אינו יכול להעביר למשיבים יותר מאשר הזכות שיש למשיבים בנכס, דהיינו, זכות חכירה בלבד.

המשיבים, כך נטען בתביעה, הוטעו לחשוב שהם רוכשים זכות בעלות בנכס בעוד שבפועל הם לא יכלו לרכוש מן המבקש אלא זכות חכירה בלבד.

הערך הכספי של בעלות בנכס או של חכירה לדורות ל-999 שנה (כפי שצויין בהסכם מיום 12.3.89), גבוה באופן ניכר מן הערך הכספי של זכות חכירה ל-49 שנה.

נטען עוד בכתב התביעה שלאחר שהתברר כי נפלה טעות כאמור, הסכימו התובעים - המשיבים, לקבל זכות חכירה מהוונת ל-49 שנים בלבד, במקום 999 שנים, וזאת כנגד ויתור המבקש (המוכר) על יתרת התמורה המגיעה למבקש מכח עיסקת המכר.

נכתב בסעיף 5 של כתב התביעה:

"בהתאם לסיכום בין הצדדים, חלה על הנתבעת אף החובה להסדיר את חובותיה בגין נכס למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), ולהוון את זכויותיה בנכס נכון לאותו מועד, על מנת שהעברת זכות החכירה ל-49 שנים תועבר לתובעים נקיה מכל חוב"

ג.          הטענה בכתב התביעה היא שעד כה לא ביקשו המשיבים לממש את זכויותיהם בנכס, אך לפני כשנה משהחליטו המשיבים לממש את זכויותיהם בנכס, התברר להם שלא ניתן להשלים את העברת הזכויות בנכס הואיל והמבקש (המוכר) נמנע מלסלק את החוב למינהל.

ביום 30.6.02 שיגר ב"כ המשיבים אל ב"כ המבקש את הודעת המינהל מיום 19.6.02 בגין דמי הסכמה וההסדר לדמי היוון ליתרת תקופת החכירה, בצירוף שובר התשלום בגין דמי הסכמה וחובות חכירה שנתיים, אך המבקש דחה את בקשות המשיבים להסדר החובות הנטענים של המבקש כלפי המינהל (המשיבים עמדו על ביצוע התשלום על ידי המבקש כדי לאפשר למשיבים להשלים את העברת זכויותיהם).

במכתב מיום 29.7.02 אף טען המבקש (המוכר) שחלק מתמורת העיסקה בסך 34,615 ש"ח לא שולם למבקש בזמנו, והשווי המשוערך של סכום זה עמד ביולי 2002 על 152,415 ש"ח.

ד.         בכתב התביעה נטען שהמבקש התרשל בהצהרה ובמצג שנטען כלפי המשיבים והטעה את המשיבים לחשוב שהמבקש הוא בעל זכות הבעלות בנכס. רק בדיעבד, לאחר חתימת ההסכם, התברר למשיבים שהם לא יכלו לרכוש מן המבקש אלא זכות חכירה בלבד.

בין המבקש לבין המשיבים התגבש סיכום דברים (לאחר שהתבררה הטעות), אך המבקש התרשל בכך שלא פעל להסדיר את חובותיו כלפי המינהל, ובכך נמנעת מן המשיבים מזה זמן רב האפשרות להשלמת רישום הזכות בנכס על שמם. המבקש, לגירסת המשיבים, פועל בחוסר תום לב בהתכחשותו להתחייבויותיו כלפי המשיבים, ובהתכחשותו לחובותיו כלפי המינהל, וכך מסוכלת זכותם של המשיבים להשלים את הרישום בנכס על שמם.