החלטה בתיק ברע 908/06

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחיפה (כבוד השופט מאזן דאוד) מיום 12.10.06 בתיק הוצל"פ 3-00-07068-02 .

2.         המשיב מונה כונס נכסים למימוש נכסי חברת אקסטבל תיירות בע"מ וחברת בי.בי.טי. גליל והשקעות בע"מ (להלן "החייבות").

3.         בתאריך 13.2.03 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 164/03 ובר"ע 173/03 פסק דין ולפיו:

"בתוך 30 יום יהיו ה"ה תאברי ו/או עטיה ו/או ג'וסראן רשאים להפקיד בידי כונס הנכסים , עו"ד א. גולדקורן, סכום השווה ל- 500,100 דולר ארה"ב, ואם כך יעשה כי אז יהי בכך פדיון המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק על המקרקעין והמקרקעין ימכרו לתאברי, עטיה או ג'ובראן, לפי היחס שהם יקבעו בינהם".

4.         בתאריך 17.2.03 העבירו המבקשים לידי המשיב סכום של 2,429,486 ש"ח (שווה ערך ל- 500,100 דולר ארה"ב).

5.         בתאריך 20.3.03 הגיש צד ג' בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 24.4.03 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הביצוע, בקובעו כי המכר טרם הושלם חרף הפקדת הסכום של 500,100 דולר בידי כונס הנכסים, מאחר וטרם נכרת חוזה מכר.

6.         בתאריך 1.4.04 דחה בית המשפט העליון את בקשת צד ג'.

7.         בתאריך 4.8.04 נחתם בין המבקשים לבין המשיב הסכם מכר, לפיו רכשו המבקשים את הזכויות במקרקעין . בהסכם נקבע כי:

"תמורת העברת זכויות החברה בנכס על שם הקונים, בכפוף לאמור לעיל, משלם הקונה לכונס במעמד חתימת הסכם זה סך בשקלים חדשים השווה ל- 500,100 דולר ארה"ב, שהינה התמורה המלאה הסופית והמוסכמת בין הצדדים ואשר לא תשתנה מכל סיבה שהיא . חתימת הכונס על הסכם זה הינה ראיה כי התשלום בוצע במלואו".

8.         בתאריך 4.8.04 חתמו הצדדים גם על הצהרה למס שבח מקרקעין ולפיה בתאריך 5.8.04 נמכרו המקרקעין תמורת הסכום של 500,100 דולר - 2,263,453 ש"ח (כאשר בצד הטופס נרשם "4.526").

9.         בתאריך 6.6.06 פנו המבקשים אל המשיב ודרשו כי ישלם להם את הסכום של 166,033 ש"ח . לטענתם, במועד רכישת המקרקעין על פי ההסכם היה עליהם לשלם סכום של 2,263,453 ש"ח, כפי שגם הוצהר למס שבח, בעוד שבפועל הם שילמו עוד בתאריך 17.2.03 את הסכום של 2,429,486 ש"ח ולפיכך הם זכאים להחזר .

10.        בתאריך 3.7.06 דחה המשיב את דרישת המבקשים ולפיכך פנו המבקשים לראש ההוצל"פ על מנת שיורה למשיב להשיב את היתרה הנ"ל.

11.        בהחלטה מיום 12.10.06 דחה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשים, בקובעו כי :

"בית המשפט המחוזי אישר את הפדיון בערכים שקליים ולא בערכים דולריים ולראיה, נוסח החלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע סכום בש"ח השווה לסך 500,100 דולר ארה"ב, ובכך קבע בית המשפט את התמורה בשקלים חדשים ולא בדולרים, ולכן המכירה היתה בסך 2,429,486 ש"ח ולא הסכום בערכים הדולריים.

לא רק נוסח החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם מסקנה זו, כאשר בית המשפט מציין "סכום השווה", אלא גם הגיונם של הדברים מלמד כי לכך התכוון בית המשפט.

השוואת המצב בערכים דולריים , כפי שמנסים המבקשים כאן לטעון, יכולה היתה לפעול בשני הכיוונים , ואם היתה עליה בשער הדולר, ולא הפחתה בשער הדולר, גם אז כונס הנכסים לא היה רשאי לפנות למבקשים ולדרוש את ההפרש.

אכן מה שקובע הוא ההסכם בין הצדדים, לאור העובדה כי בית המשפט הדגיש בהחלטתו הסופית כי ההסכם לא נכרת, אך העיקר כאן הוא שהתמורה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי אינה תמורה דולרית אלא תמורה שקלית ולכן הפרש השערים בשער הדולר, אינה מורידה ואינה מעלה בענין זה".

12.        החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני, כאשר המבקשים חוזרים וטוענים כי בית המשפט המחוזי קבע כי המכירה תתקיים בעתיד וכי הכספים הופקדו בנאמנות על מנת שישמשו בעתיד לתשלום עבור המקרקעין וכי הקובע הוא ההסכם, כאשר ביטוי לו ניתן גם בהצהרה למס שבח.

13.        המשיב טען בעיקרי הטיעון מטעמו כי דין הבקשה להידחות - כאשר המועד הקובע לחישוב התמורה הינו מועד התשלום בפועל - מועד ההפקדה.