החלטה בתיק ברע 3158/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה שניתן ביום 21.11.05 בת.ק. 1351/05 על-ידי כב' השופטת זהבה בוסתן. בית משפט קמא קיבל את התביעה וחייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 4,700 ש"ח בצירוף הוצאות משפט.

2.         המשיבים, הם התובעים, הגישו תביעה נגד המבקשת לתשלום סך של 17,560 ש"ח. בכתב התביעה טענו המשיבים כי הם שכרו מן המבקשת דירת מגורים לתקופה של שנה. לדבריהם, עם בוא החורף נתגלו בעיות רטיבות חמורות בדירה, ועל אף פניות חוזרות מטעמם לנציגת בעלת הדירה, הבעיה לא טופלה. המשיבים טענו כי כתוצאה מן הרטיבות, העובש והפטרת שפשו בקירות הדירה, נגרם להם נזק בריאותי ונזק רכוש, לפיכך החליטו לעזוב את הדירה ועברו להתגורר בבית הוריה של משיבה 1. את כל רכושם הוציאו מן הדירה ואחסנו במחסן תמורת תשלום.

            בכתב ההגנה טענה המבקשת כי המשיבים הציגו את בעיית הרטיבות בדרך אגב במהלך ביקור נציגתה בדירה לצורך מטרה שונה. עוד לטענתה הוצע למשיבים כמחווה של רצון טוב, לפנות את הדירה, כאשר תיבדק האפשרות לפצות אותם בגין נזקי הרכוש שנגרמו להם. המבקשת טענה כי לאחר שנתגלתה הבעיה, היא הזמינה אנשי מקצוע לדירה, הבעיה נפתרה והמשיבים בחרו להישאר בדירה.  עוד לטענתה, המשיבים תרמו להתפשטות הרטיבות בקיר בכך שלא תחזקו את הבית כראוי ולא הזיזו את הרהיטים כאשר ניקו את הדירה. לדבריה, אילו היו המשיבים מזיזים את הרהיטים היו מגלים את הרטיבות ומונעים את הנזקים. מכל מקום לא חלה עליה, לטענתה, על-פי החוזה אחריות לבעיות אלה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסיבה האמיתית לעזיבת המשיבים את הדירה היא הזדמנות שנקרתה על דרכם לרכישת בית.

3.         בית משפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים קבע כדלקמן:

"מתוך העדויות עולה כי, הגב' ציונה כהן לאחר שראתה את מצב הדירה ונזקי הרטיבות הסכימה ואפשרה לתובעים לעזוב את המושכר בטרם הסתיימה תקופת השכירות. לטענת הנתבעת, משלא קיבלו התובעים הצעה זו על אתר הרי שהם דחו אותה.

אינני מקבלת טענה זו, מהעדויות שהוצגו בפני התקיימה השיחה בין התובעים לגב' ציונה כהן בתחילת מרץ 2005. התובעים עזבו את הדירה כחודשיים לאחר מכן ולאחר שמצאו פתרון דיור חלופי. לפיכך, יש לראות בעזיבתם את המושכר כעזיבה בהסכמה להביא את חוזה השכירות לידי סיום. זאת ועוד, יש להניח כי אם היו התובעים יודעים בזמן חתימת חוזה השכירות שדרישותיהם לתיקון נזקים מהותיים במושכר לא יענו, לא היו מתקשרים בחוזה האמור.

לפיכך, יש לראות באי תיקון נזקי הרטיבות הפרה יסודית המזכה את התובעים להפר את החוזה באופן חד צדדי ולהביאו לידי סיום. לאור זאת אני קובעת כי התובעים היו רשאים לפנות את המושכר בטרם הגיע החוזה לסיומו ועל התובעת לפצות אותם על הנזקים".

4.         בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי היא הפרה את החוזה הפרה יסודית. עוד לטענתה שגה בית המשפט קמא עת קבע כי המשיבים לא היו חותמים על החוזה לו היו יודעים שהנזקים לא יתוקנו. לטענתה, היא נענתה לכל דרישות המשיבים גם כאשר לא חבה בכך על פי הסכם השכירות. עוד היא טוענת כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מסעיף 8 בחוזה השכירות על פיו מוותר שוכר הדירה על כל טענה בגין מום נסתר. המבקשת טוענת כי על בית המשפט קמא היה לשקול את העובדה כי הוצע למשיבים לעזוב את הדירה לאלתר והם בחרו שלא לעשות זאת, וכן את העובדה כי הסיבה האמיתית לעזיבתם היתה ההזדמנות שנקרתה בדרכם לרכישת דירה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היה על בית המשפט קמא לשקול את העובדה כי רשלנות המשיבים והעובדה שלא תחזקו את הדירה כראוי, היא שגרמה לבעיות הרטיבות. המבקשת טוענת עוד לגבי גובה הנזק שנפסק.

בתגובתם, טוענים המשיבים כי אין בבקשה ממש. לטענתם בית המשפט שוכנע בצדקתם לאחר שהציגו בפניו עדים וראיות, וכעת אין הצדקה להתערבות בקביעותיו ובהתרשמותו מן הצדדים.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

            על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

            זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בית משפט של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות"

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תל-על 2005(1) 2899, עמ' 2903:

" התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם"

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בית משפט קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גרסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בית משפט קמא קבע על בסיס הראיות כי המבקשת לא מילאה את חובותיה כלפי המשיבים. עוד קבע בית משפט קמא כי התרשם שהמשיבים נהגו כדין, וכי עזיבתם את הדירה נעשתה בשל בעיות רטיבות ולא במטרה לחסוך דמי שכירות.

            בית המשפט קמא פירט באופן ברור ומנומק היטב כיצד חישב את גובה הנזק, את הרכיבים בגינם ניתן הפיצוי, ואת התרשמותו הישירה מן הצדדים, מטענותיהם וממהימנותם.

            בנסיבות אלה, איני מוצאת כל הצדקה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט קמא.