החלטה בתיק ברע 3133/08

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה)  מיום 11.2.2008, בה הותנה ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בהפקדת סך של 3,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה.

1.         ביום 2.5.2007 הגישה המשיבה נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 30,000 ש"ח בעילה של הפרת הסכם הלוואה. המשיבה טענה כי ביום 1.10.2004 נחתם בין הצדדים הסכם בו התחייבו להפעלה משותפת של מכסה לייצור ולשיווק ביצי מאכל (להלן: " ההסכם"). ביום 31.8.2005 העניקה המשיבה למבקשת הלוואה בסך 15,000 ש"ח. ביום 12.12.2005 חתמה המבקשת על מסמך המאשר חובה למשיבה בגין ההלוואה נכון לאותו מועד, כולל ריבית, בסך של 22,900 ש"ח. 

2.         עקב מצבה הכלכלי, פנתה המבקשת ללשכה לסיוע משפטי לצורך ייצוגה בתביעה, ובמקביל הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן הוארך עד ליום 1.7.2007 וביום 5.7.2007 קיבלה באת כוח המבקשת את כתב המינוי מהלשכה לסיוע משפטי. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד, פנתה המשיבה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וזה ניתן ביום 26.7.2007 (להלן: " פסק הדין").

3.         ביום 20.9.2007 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי ההחלטה בדבר הארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן לא נמסרה למבקשת, וכאשר קיבלה באת כוח המבקשת מהלשכה לסיוע משפטי את החומר בתיק, כבר חלף המועד שנקבע להגשת בקשת הרשות להתגונן. עוד נטען, כי עקב בקשת באת כוח המבקשת לשינוי בכתב המינוי שניתן לה מהלשכה לסיוע משפטי (הגשת בקשה למחיקת כותרת במקום הגשת בקשת רשות להתגונן), חלף זמן רב עד שניתן המינוי בפועל, וזה כאמור ניתן רק לאחר מועד פסק הדין.

לגופה של תביעה נטען כי סיכויי ההגנה טובים. המבקשת טענה כי המשיבה התחייבה בהסכם להפעיל את לול העופות תוך שימוש במכסה שהוענקה למבקשת על ידי ענף הלול, ולהעביר למבקשת בתמורה סך של 5,000 ש"ח בחודש. החזר ההלוואה היה אמור להיעשות בדרך של ניכוי סך של 1,000 ש"ח בחודש מהסכום שהתחייבה המשיבה להעביר למבקשת. בפועל, טענה המבקשת, הפרה המשיבה את ההסכם, השיק של חודש 4/06 חזר ובתחילת חודש 5/06 עזבה המשיבה את הלול בלי להודיע למבקשת ותוך גרימת נזקים רבים. עוד נטען, כי המשיבה חרגה ממכסת העופות המותרת בלול, דבר אשר גרם להטלת קנסות של מועצת הלול על המבקשת ואף להגשת כתב אישום נגדה.

המבקשת טענה כי מצבה הכלכלי קשה, היא מחויבת בהלוואה גדולה לחברת גליקסמן, נאלצת להתקיים מקצבת הביטוח הלאומי, הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים ופנתה להליכי פשיטת רגל.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה לביטול פסק דין. בתגובתה טענה, כי אין בפי המבקשת כל נימוק לאי השבת החוב בגין ההלוואה, וכי המבקשת יוצרת במצג שווא נזקים על מנת שלא להשיב את ההלוואה. בנוסף נטען, כי המבקשת מעולם לא שלחה למשיבה הודעת קיזוז, כי טענות המבקשת לנזקים אינן מגובות בקבלות, וכי טענות המבקשת מצויות במישור הנזיקי כך שלא ניתן לקזזן כנגד סכום קצוב.

5.         ביום 26.11.2007 נעתר בית משפט קמא, לפנים משורת הדין, לבקשה לביטול פסק דין, אולם התנה את הביטול בהפקדת סך 3,000 ש"ח לכיסוי הוצאות המשיבה ולהבטחת הוצאותיה העתידיות.

ביום 23.1.2008 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר, תוך פירוט מצבה הכלכלי הקשה, הוצאותיה הקבועות למחיתה, ההוצאות להפעלת הלול והחזרת הלוואות. ביום 11.2.2008 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר והאריך את המועד להפקדת הסכום ב-20 יום. ביום 25.2.2008 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ובמקביל ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה. כן הגישה המבקשת בקשה לפטור מערובה במסגרת הבקשה לרשות ערעור. נציין כי לבקשת הרשות לערער לא צירפה המבקשת את המסמכים הנדרשים עליהם הסתמכה בבקשה, ואף איחרה את המועד להגשתם כפי שנקבע בהחלטתי מיום 27.2.2008.

6.         בבקשה שבפני חזרה המבקשת על טענותיה בדבר אי קבלת הבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה ובדבר התארכות פנייתה לקבלת סיוע מהלשכה לסיוע משפטי. כן נטען כי סיכויי ההגנה של המבקשת טובים וכי סכום הערובה שנקבע, פוגע בזכותה החוקתית לגשת לערכאות.

7.         עם כל האמפתיה למצבה של המבקשת, איני רואה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. המבקשת ידעה אודות התביעה וכי עליה להגיש בקשת רשות להתגונן במועד ואף הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה שהתקבלה. אף אם אקבל את טענת המבקשת לפיה לא הומצאה לה ההחלטה בבקשתה להארכת מועד להגשת הבקשה לרשות להתגונן, הרי היה עליה לברר מה עלה בגורל בקשתה ולא לעשות דין לעצמה. בקשת הרשות להתגונן טרם נדונה לגופה אולם נראה כי בית משפט קמא סבר, שטענות ההגנה של המבקשת אינן מופרכות בבחינת טענות סרק ולכן החליט לבטל את פסק הדין. בנסיבות אלו, התניית ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה תואמת את ההלכה הפסוקה, לפיה כאשר המחדל לא היה מוצדק, אולם לא נבע מזלזול בבית המשפט וניתן לרפאו באמצעות הוצאות יבוטל פסק הדין בכפוף לתנאים שנקבעו - רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (ניתן ביום 27.2.2005); רע"א 10799/05 דמרי נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 7.12.2005).

על אף שניתן היה להעמיד את הערובה על סכום נמוך יותר, הרי שלאור סכום התביעה ונסיבות העניין, ועל אף מצבה הכלכלי של המבקשת, הערובה שהושתה על המבקשת מאזנת באופן סביר בין זכות הגישה לערכאות לבין זכויות המשיבה.

8.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבה. אני מאריך המועד להפקדת הסך של 3,000 ש"ח עד ליום 1.5.2008.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. בנסיבות העניין הבקשה למתן פטור מהפקדת ערובה מתייתרת.

ניתנה היום י"ח ב אדר ב, תשס"ח (25 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.