החלטה בתיק ברע 3068/07

1.      בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 1.2.2007, למנות את ד"ר אייל תגרי כמומחה מטעם בית המשפט. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה. 

2.      המשיבה הגישה תביעת נזיקין נגד המבקש בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב התרשלותו של המבקש בביצוע עקירה כירורגית של שן בינה כלואה. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים רפואיים בתחום כירורגית הפה והלסת. לאור הפער בין חוות הדעת, מינה בית המשפט קמא את ד"ר תגרי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ביום 30.7.06 הודיע ד"ר תגרי לבית המשפט כי מומחיותו היא בתחום שיקום הפה ולא בתחום כירורגית הפה והלסתות. עם זאת, הוא הוסיף וציין בהודעתו, כי הבנתו והידע שלו מאפשרים לו לפסוק בתיק, אף שהוא עצמו אינו מבצע ניתוחים מסוג זה. לנוכח הודעה זו מינה בית המשפט קמא, לבקשת המבקש, את ד"ר הרמתי כמומחית רפואית תחת ד"ר תגרי. אולם, גם ד"ר רמתי הודיעה לבית המשפט קמא, במכתב מיום 26.6.06, כי תחום התמחותה הוא שיקום הפה וכי "עקירת שן בינה כלואה אינה בתחום מומחיותנו ועבודתנו [שלה ושל ד"ר תגר] היומיומית". עם זאת, בדומה לד"ר תגר, גם ד"ר הרמתי הבהירה במכתבה שמומחה בתחום שיקום הפה יכול לחוות דעתו גם בתחום עקירת שיני בינה ופגיעה עצבית והמליצה להחזיר את המינוי לד"ר תגרי. בעקבות מכתב זה ביקש ב"כ המשיבה לחזור ולמנות את ד"ר תגרי כמומחה מטעם בית המשפט ובית המשפט נעתר לבקשתו. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא, כי "המינוי של ד"ר תגרי יחזור לתוקפו וזאת גם לאחר שהוא כבר בדק את התובעת והשקיע מזמנו לצורך הבדיקה".

3.       המבקש סומך ערעורו על שתי טענות עיקריות: הטענה האחת מכוונת נגד האובייקטיביות של המומחה, משום שלטענת המבקש ד"ר תגרי נוהג להגיש חוות דעת רפואיות בעיקר מטעם תובעים. הטענה השנייה נסבה על העדר מומחיות של ד"ר תגרי בתחום הרלוונטי לתביעה.

4.      טענת חוסר האובייקטיביות אינה מקובלת עלי. לעניין זה ההלכה היא כי "משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה" (רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם)), וכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט "צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה למבקשת לה טוען המשיב (רע"א 2600/04 בנא ג'וני נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004 (3) 2237). בנסיבות העניין, לא שוכנעתי שקיים חשש ממשי לפגיעה בזכויות המבקש עקב המינוי.

5.      מאידך, אני סבור שיש לקבל את הטענה השנייה הנוגעת למומחיותו, ליתר דיוק העדר מומחיותו של ד"ר תגרי בתחום נשוא התביעה. אמנם, סביר להניח שניסונו המקצועי של ד"ר תגרי מאפשר לו להביע דעה מבוססת גם בתחום זה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתחום המומחיות הספציפי בו מדובר הוא הכירורגיה של הפה והלסת. עובדה היא ששני הצדדים הגישו חוות דעת על ידי מומחים רפואיים בתחום זה והעיון בחוות הדעת מלמד שהמומחים חלוקים ביניהם במכלול של נושאים בכלל זה, עצם הצורך בעקירת שן 48; הצורך בביצוע צילום סי.טי. עובר לביצוע העקירה; הצורך להזהיר את החולה לגבי הסיבוכים האפשריים עקב עקירה כזאת, והאפשרות לבצע את העקירה ללא כל סיבוך. לאור חילוקי דעות אלה אני סבור שראוי למנות כמומחה רפואי מטעם בית המשפט מומחה שמיומנותו בביצוע עקירות כאלה, ואינני רואה סיבה טובה למנות מומחה אשר מעיד על עצמו כי אינו מבצע טיפולים מסוג זה. מסיבה זו ראה בית המשפט קמא עצמו לבטל בשעתו את מינויו של ד"ר תגרי, ולא מצאתי במכתבה של ד"ר הרמתי עילה לשינוי אותה החלטה. גם העובדה שד"ר תגרי כבר בדק את המשיבה והשקיע מזמנו לצורך הבדיקה אינה מצדיקה להותיר את המינוי על כנו.     

6.      התוצאה היא שאני מקבל את הערעור, מורה על ביטול ההחלטה נשוא הערעור ועל מינוי מומחה רפואי בתחום כירורגית הפה והלסת. אין צו להוצאות. 

ניתנה היום, כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.