1. נתבעת 2 (להלן:
"המבקשת") מבקשת ליתן צו עיון בדוחות החקירה, על נספחיהם, המצויים בידי נתבעת 3 (להלן:
"המשיבה") או למחוק, לחילופין, כתבי טענותיה של המשיבה מכוח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"תקנות סדר הדין האזרחי" או
"התקנות").
טענות המבקשת
2. ב"כ המבקשת תאר תחילה השתלשלות העניינים הצריכה לבקשתו. לדבריו, ביום 10.6.06, הועבר כתב גילוי מסמכים מטעמה של המשיבה - במסגרתו צוינו מסמכים שונים, וביניהם דוחות חקירה על כלל נספחיהם. המשיבה לא ציינה בכתב גילוי המסמכים, כי דוחות החקירה או צרופותיהם הנם חסויים. בהתאם, לאחר גילוי המסמכים, פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה בבקשה לעיין בדוחות החקירה, אך ב"כ המשיבה לא טרח להעבירם לידיו עד כה. בישיבה שקוימה ביום 1.4.08, הודיעה עו"ד גרין, אשר הופיעה אז מטעמה של המשיבה, כי תעביר לצדדים רשימת העדים מטעמה, וזאת לאור החלטתו של בית המשפט בנדון. בפועל, לא הודיעה המשיבה על כוונתה לזמן עדים כלשהם מטעמה. ישיבת ההוכחות הבאה קוימה ביום 5.5.08 ומשלא נסתיים הדיון בתיק במועד זה, נקבעה ישיבה נוספת ליום 25.5.08. ביום 18.5.08, כשבוע לפני מועד ההוכחות הסופי, הועברה למבקשת בקשתה של המשיבה לזמן חוקר מטעמה לישיבת ההוכחות הקרבה. ואולם, עם הגיע המועד הודיע ב"כ המשיבה, כי החוקר חולה וכי לא יוכל להתייצב לדיון (הדיון נדחה ליום 6.7.08). במעמד זה פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה בבקשה לקבל דוחות החקירה על נספחיהם לאחר שלא נטענה כאמור טענת חיסיון כלשהי גביהם, ולאחר שכבר נתבקש העיון בם. ב"כ המשיבה סרב לבקשה הגם שב"כ המבקשת ההין לקבל חומרי החקירה לכשתסתיים חקירתו הראשית של החוקר.
3. ב"כ המבקשת טען, בהתייחס לאמור, כי אין כל בסיס לסירובה של המשיבה להעביר החומר המבוקש לידיו וכי התנגדותה של המשיבה, בנסיבותיו של תיק זה בפרט, גובלת בחוסר תום לב. הרי המשיבה ביקשה לעיין בתיקו של סוכן הביטוח ובית המשפט נעתר לבקשתה והורה להמציא לידיה מלוא המסמכים הקיימים בתיקו, בשם מטרת חקר האמת. המשיבה ביקשה עוד לזמן את משה אסייג, נציג חברת הביטוח, לצורך המצאת תעודות החובה שהנפיקה המבקשת ומסמכים נוספים, ובית המשפט נעתר גם לבקשתה זו. משה אסייג התייצב לדיון והציג בפני המשיבה המסמכים המבוקשים.
4. הנה כי כן, המשיבה דרשה גילוי מלא מכלל המעורבים בעוד משהגיע תורה לגלות המידע שברשותה, ביקשה לחמוק בטענות פרוצדוראליות חסרות בסיס. תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי זכותו של בעל דין לדרוש בכל עת מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין אחר או בתצהיריו. מקום שבעל דין אינו מקיים צו לעיון במסמכים, רשאי בית המשפט למחוק כתבי טענותיו מכוח תקנה 122 לתקנות. עוד טען ב"כ המבקשת, כי אין לקבל טענה לחיסיון שהרי דוחות החקירה האמורים לא נערכו לצורך ניהולו של משפט כלשהו (במובחן מקלטת החקירה של דוד רחמים - גביה כבר ניתנה החלטתו של בית המשפט) אלא המדובר במסמכים קיימים, אשר נאספו עובר לקיומו של המשפט ואף זמן רב קודם לכן. נוסף לאמור, משלא הועלתה עד כה טענה לחיסיון, אין להעלותה כעת, בשלב זה של ההליך. יתרה מזו, טענת חיסיון אינה רלבנטית לגביה הרי היא סיימה להציג ראיותיה בהליך. משכך, אין כל חשש שהעברת דוחות החקירה לידי המבקשת, על נספחיהם, תוביל למצב של שיבוש האמת.
תגובת המשיבה
5. ב"כ המשיבה הפנה לתקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, המלמדת לדידו, כי הליכי גילוי מסמכים הנם עניין מובהק לקדם משפט. אי לכך, לו רצתה המבקשת לעיין בדוחות החקירה ובנספחיהם, היה עליה להגיש בקשתה כבר בישיבת קדם המשפט ולאו ערב ישיבת ההוכחות האחרונה. אשר על כן, משהוגשה הבקשה בשלב מאוחר זה והמבקשת לא הציגה טעמים מיוחדים לבקשתה המאוחרת, כדרישת תקנה 149(ב) לתקנות, אזי יש לדחותה.
6. לגופם של דברים טען ב"כ המשיבה, כי המסמך היחידי בו מבקשת המשיבה לעשות שימוש הנו קלטת ותמליל המתעד שיחה אחת בלבד בין סוכן הביטוח לחוקר מטעמה של המשיבה. מסמך זה אינו חסוי אמנם, ברם העיון בו יתאפשר - כשם שקבע בית המשפט - לאחר חקירתו הראשית של סוכן הביטוח. דוחות החקירה ונספחיהם, במובחן מכך, הנם חסויים מכוחו של סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן:
"פקודת הראיות") משום שהוכנו לצרכי המשפט וממילא לא ייעשה בהם כל שימוש במשפט. אמנם המשיבה לא ציינה דבר חיסיונם של המסמכים בהליכי הגילוי, ברם אין בזאת כדי לחייבה בחשיפתם שהרי המשיבה רשאית להעלות טענת החיסיון בהינתן בקשה לעיון במסמכים הספציפיים.
תשובת המבקשת
7. ב"כ המבקשת ביקש לדחות טענותיו האמורות של ב"כ המשיבה. תחילה טען, כי לבית המשפט סמכות להורות על המצאתם של מסמכים ועל העיון בהם בכל עת. המשיבה ניצלה הרשאה זו גם לתועלתה היא כאשר ביקשה לעיין בתיקו של הסוכן, רק בישיבת ההוכחות, ונענתה בחיוב. טענותיו של ב"כ המשיבה בדבר חובתו לציין דבר החיסיון בהליכי העיון בלבד תמוהה אף היא, שהרי טענות חיסיון כאמור צוינו כבר בשלב הגילוי באשר לחלק מן המסמכים בעוד המסמכים המבוקשים דווקא לא סומנו כחסויים, כך שיש להעבירם לידי המבקשת. עוד טען ב"כ המבקשת, כי דוחות החקירה אינם חסויים מכוחו של סעיף 48 לפקודת הראיות שהרי אין ענייננו בדברים או מסמכים, שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו, אלא בבירורים שנערכו על ידי חוקר עם צדדים שלישיים. נוסף לכך, הנספחים לדוחות החקירה המבוקשים לא הוכנו דווקא לצורך המשפט. כך למשל לקח החוקר מן התובע את הפוליסות המקוריות שברשותו, אשר לבטח לא הוכנו במיוחד לצרכי המשפט. ברי, כי ב"כ המשיבה, אשר נמנע מהצגת הפירוט של כלל הנספחים כאמור, מבקש להחביאם שלא כדין, בטענה שהוכנו לצורך המשפט.
דיון
8. ב"כ המבקשת דורש בשלב זה, לאחר שסיים להציג ראיותיו, גילויים של כלל דוחות החקירה שברשותה של המשיבה.
בטרם אבחן הבקשה לגופם של דברים ואדרש לסוגיות הדיוניות העולות הימנה, אזכיר תחילה עיקרי החלטתי בבש"א 2708/08 - במסגרתה קבעתי, כי קלטת החקירה של הסוכן דוד רחמים, על כלל נספחיה (תמלילי החקירה ומיני מסמכים שכאלה), הנה חסויה למען תתאפשר המשיבה, אשר לקטה חומר החקירה האמור, לערוך הגנתה כראוי תוך בחינת מהימנותו של סוכן הביטוח, וכאשר הכנותיה חסויות מעיניו של היריב (ת"א (י-ם) 344/93
אלעביד נ' קיילין את שניטמן, הנדסת מבנים בע"מ, פורסם באתר המשפטי "נבו"; א (ת"א) 1056/91
נתיב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשנ"ג(3) 419, 423).
ב"כ המשיבה הזכיר בתגובתו זו, כי חומר המסמכים האמור אינו חסוי ככלל, ברם העיון בו יתאפשר - כשם שנקבע בהחלטה דלעיל - לאחר חקירתו הראשית של סוכן הביטוח (ראו סעיף 4(א) לתגובתו). ב"כ המבקשת הכיר אף הוא בחשיבותו של החיסיון גבי חומר המסמכים האמור, בטרם נערכה חקירתו הראשית של העד, הרי אין עוד טעם להידרש לו.
9. היש להורות כעת על גילויים של יתר דוחות החקירה שברשותה של קרנית, כדרישתה של המבקשת? - התשובה לדבר שלילית. להלן אבאר דבריי.
סעיף 48 לפקודת הראיות מסדיר סוגיית חיסיון ההתקשרות עם עורך הדין. הטעם לקיומו של חיסיון כאמור נעוץ בעניין שיש לציבור להבטיח, שכל בעל דין - הן במשפט הפלילי והן במשפט האזרחי - יוכל להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי וגלוי בלא שיחשוש, כי הדברים שיוחלפו בינו לבין בא-כוחו, יהיו לו לרועץ. החיסיון האמור הנו חיסיונו של הלקוח ובא להבטיח, בראש ובראשונה, יחסי כנות ופתיחות בינו לבין עורך הדין, בבואו להיזקק לשירותיו המקצועיים. זכות החיסיון של לקוח כלפי עורך דינו, מכוחו של סעיף 48 לפקודת הראיות, הנה זכות "מוחלטת" ובכוחו של הלקוח בלבד לוותר עליה, במובחן ממרבית זכויות החיסיון ה"יחסיות", הכפופות לסמכותו של בית המשפט להסירן (ראו על"ע 17/86
פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 779).
החיסיון האמור, החל, כלשון סעיף 48 לפקודת הראיות, על "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו" כולל גם מסירת מידע לידי גורם שלישי, לאור פנייתו של הלקוח או עורך הדין, על מנת שיכין חוות דעת מטעמו הוא או יעבד כל חומר אחר עבור הלקוח, לצרכי התדיינות, בין שקיימת ובין שצפויה (רע"א 4999/95
Alberici International
שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39, 46).
עריכתה של חקירה כבענייננו, ובפרט כאשר מדובר בתביעות נזיקין מכוחו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, הנה דוגמא מובהקת להעברת מידע לידי צדדים שלישיים, אשר אינה מבטאת - בניגוד לטענותיו של ב"כ המבקשת בנדון - משום ויתור על חיסיונו של הלקוח (ע"א 327/68
בנק אלרן בע"מ ואח' נ' ביינון, פ"ד כב(2) 602, 603-604; י' קדמי
על הראיות - הדין בראי הפסיקה (חלק שני, תשס"ד) בעמ' 953-955) ואף מחייבת בהגנה על החיסיון האמור לבל תסוכל מטרתו של הלקוח להכין עצמו להליך המשפטי בעניינו כראוי (ראו פסיקה דלעיל).
10. אשר על כן, יש לקבל טענותיו של ב"כ המשיבה בדבר קיומו של חיסיון עו"ד - לקוח גבי דוחות החקירה הללו, שהרי ברור מאליו כי אלה הוכנו למטרות המשפט גרידא.