החלטה בתיק א 62757/05

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לטענת המבקשת, אין כל עילה לתביעה, מאחר ואין בסעיף 5.1 להסכם מכר הדירה, כדי להטיל על הנתבעת חבות בפרעון חובותיה הפסוקים של חברת "אור עבודות". פסק הדין שניתן כנגד "אור עבודות" הינו אישי ואינו ניתן לאכיפה כנגד המבקשת, אשר לא צורפה כנתבעת נוספת להליכים בת.א. 11473/03.

לחילופין, טוענת המבקשת להתיישנות, הואיל ועילת ליקויי הבניה והאיחור במסירת החזקה למשיבים, התגבשו בחודש 4/98.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה, לאור ניסיונה של המבקשת לסלף את האמור בכתב התביעה.

התביעה בת.א.11473/03 הוגשה כנגד "אור עבודות" הקבלן המבצע מטעם המבקשת, לאור תכתיב המבקשת בסעיף 5.1 להסכם המכר, ע"פ "ההסכם המשולש" שבין היזם, הקבלן והקונה, לפיו הקבלן אחראי כלפי המשיבים ביחס לכל העבודות שבוצעו על ידו.

בית המשפט קבע ביום 16.12.03, כי לאחר שיפסוק את הסכום לו זכאים המשיבים, ידון בהודעת צד ג' שבין הקבלן המבצע למבקשת, ללא נוכחות המשיבים.

ביום 12.8.04 ניתן פס"ד בתביעה זו, אשר מהווה מעשה בית דין בין כל הצדדים, באשר לנזקי המשיבים ולסכום לו הם זכאים.

משהכריע בית המשפט בפלוגתא, בהשתתפות מלאה של המבקשת ובהסכמתה המלאה, מהווה הדבר "השתק פלוגתא" לצדדים.

המבקשת הוסיפה לבקשתה, שתי מילים לסעיף 5.1, שלא נרשמו בהסכם המכר, אחריות "לתיקון ליקויים" ואילו בהסכם המכר הסעיף אינו מדבר על תיקון ליקויים בלבד, אלא הסעיף נוקט בלשון  אחריות כלפי המשיבים.

חוק המכר דירות תשל"ג (1973), מטיל אחריות וחובות על המבקשת כמוכרת הדירה.

לטענת ההתיישנות טוענים המשיבים, כי מנועים היו מתביעת המבקשת עד לתקופה בה הפך קבלן המשנה לחדל פירעון .

צו הכינוס כנגד הקבלן ניתן ביום 20.1.04 ורק מאותו מועד מתחיל מרוץ  ההתיישנות.

לאור הנטען, מבקשים את דחיית הבקשה.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר, כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608).

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו היא, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו, ככזו שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ(3) 358).