בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
59477-07,180607-07
06/02/2008
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
סימל חיים
|
הנתבע:
בנק מזרחי-טפחות בע"מ
|
| החלטה |
מונחת בפני בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת מעשה בי - דין ולחילופין מחמת התיישנות.
מר חיים סימל (להלן:
"התובע" או "המשיב") הגיש תביעה כספית בסך 38,889 ש"ח כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן:
"הנתבע" או "המבקש").
במהלך שנת 1988 ייבא התובע בייבוא אישי מכונית מסוג פורד סיירה באמצעות יבואן מקומי. במהלך אותה תקופה ניהל התובע חשבון בנק אצל הנתבע ואשר היה מצוי ביתרת חובה של 35,000 ש"ח. עקב דרישת הנתבע לקבל בטחונות כדבעי כנגד יתרת החובה האמורה, הסכים התובע לשעבד את רכבו לטובתו.
לשיטתו של התובע, הנתבע החל בביצוע הליכי תפיסת ומימוש הרכב בחודש פברואר לשנת 1989, וזאת לאחר שנתעוררה בעיה לעניין בעלות הרכב וחשד לזיופים על ידי המייבא. במקביל אף הגיש הנתבע תביעה כנגד התובע בעקבות יתרת החוב בסך 57,647 ש"ח
באותם הימים מומש הרכב, הנתבע גם מימש וחילט תכניות חסכון וגמל ובאמצעות מספר תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד התובע דכאן על ידי הנתבע דכאן הגיעו הצדדים להסכמה לשם סילוק מלוא חובותיו של הנתבע באמצעות הלוואה בסך 40,000 ש"ח.
לשיטתו של התובע, היה על הנתבע לשתפו בפדיון מכירת הרכב וכן בפדיון תכניות החיסכון אולם לא עשה זאת. משכך, הגיש התובע תביעה זו לפי שווי הרכב בשנת 1988 על פי מחירון הרכב של לוי יצחק באותה התקופה.
המבקש הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף. לשיטתו כל עניין פירעון הרכב וטענותיו הרבות של המשיב בדבר אי זיכויו בכספים שנגבו נדונו כבר והוכרעו בחודש ינואר לשנת 2004 בפסק דין מפי כב' הש' ד"ר קובי ורדי. גם לאחר מתן פסק הדין דנן המשיך המשיב להעלות את אותן הטענות בהליכי ההוצאה לפועל כנגדו ואף טענות אלו נדחו על ידי ראש ההוצל"פ מספר פעמים.
התובע דכאן המשיך להעלות את אותה טענה במספר בקשות תחת הכותרת "פרעתי" או בקשה להשבת כספים וכולם נדחו. די בטעמים אלו בכדי לראות כי תביעה זו הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט ולאחר שהתביעה דנן כבר נידונה והוכרעה הרי שדין תביעה זו להדחות על הסף.
בנוסף, טען המבקש כי גם אם יימצא שאין מעשה בי - דין לעניין זה, הרי שהסכם הפשרה נחתם עם התובע עוד בשנת 1992. מועד זה הינו המועד המאוחר לכל היותר שבו נולדה עילת התביעה ומשכך, הרי שדינה להתיישן.
דיון
בתאריך ה - 31/12/07 התקיים בפני דיון בנוכחות התובע לעניין בקשת המבקש. וכך הצהיר התובע לפני בתחילת הדיון -
"לא היה כל הליך בנושא הזה של המכונית. בהוצל"פ זה לא היה למכונית? עניין המכונית לא נדון בבית המשפט. אצל כב' הש' ורדי זה לא היה קשור למכונית, לא אוזכר גם נושא זה, אלא היה קשור לדף החשבון בבנק".
עובר לדיון עברתי על בקשת המבקש ועל כל נספחיה. ב"כ המבקש המלומד צירף לבקשתו את פסק הדין של כב' הש' ורדי וכן את בקשותיו של המשיב במסגרת תיקי ההוצאה לפועל השונים. משכך, ומכיוון שהמשיב טען כי לא ראה את הבקשה לדחיית התביעה קבעתי בהחלטתי כדלקמן -
"כיוון שהתובע קיבל, לטענתו, את הבקשה בבש"א 180607/07 רק היום, סבורני שעלי לאפשר לו להגיב בכתב לטענות המועלות. במיוחד לאור העובדה שאינני סבור שהטענות הן טענות בעלמא אלא שיש בהם ממש ויש צורך להגיב בצורה שישכנע את בית המשפט לדון בתובענה לגופו של עניין."
בתאריך ה - 14/01/08 הגיב המשיב לבקשה האמורה.
בתגובתו לא מצאתי כל ממש. נהפוך הוא, המשיב החל לטעון בבקשתו כיצד המבקש פעל שלא כדין כאשר מונה ככונס נכסים לרכב. המשיב ציין בתגובתו את תקנה 391(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 בו מצויין כי כונס נכסים יהיה אחראי לכל הפסד שייגרם לרכוש מתוך זדון או רשלנות.
התגובה האמורה ריקה מכל תוכן ואיננה מפריכה את טענות המבקש לעניין מעשה בי - דין או לעניין ההתיישנות. נהפוך הוא, בכתב התביעה לא צויין דבר לעניין "רשלנותו" של המבקש בשבתו ככונס נכסים.
המשיב, מנסה להסתמך על כך שפסק הדין אשר למעשה דחה את תביעתו הקודמת, בבקשתו להצהיר כי כל חוב שהיה לטובת המבקש נפרע, לא ציין במפורש את המכונית האמורה. אולם, ניתן ללמוד מלשון פסק הדין כיצד קיימת התייחסות ענפה להסכם שנחתם בין הצדדים ועל הפרתו של המשיב את ההסכם האמור. באם ההסכם הופר הרי שאין כל תוקף לאותה התחייבות, באם היא אכן קיימת, להשיב את כספי המימוש של הרכב לידיו של התובע.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי התובע, ללא כל יחס למסמכים שהוצגו בפני הצהיר ללא חת כי עניין המכונית לא עלה כלל. נספחי המבקש בבקשתו מלמדים כי עניין הרכב עלה לא פעם בפיו של התובע והתובע לא נתן כל תגובה לגיטימית בעניין.
סעיף 101 (א) לתקנות קובע כדלקמן -