החלטה בתיק א 51938/07

בפני בקשה להעברת מקום הדיון לביהמ"ש השלום בנתניה מחמת חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה.

מדובר בתביעה לתשלום חוב בגין הספקת ציוד מתכלה מסוג טונר למדפסת השייכת למשיבה ובתביעה נגדית של המבקשת לתשלום סכומים שהמשיבה חייבת לה מעסקה קודמת שבין הצדדים.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי בסעיף 5 לכתב התביעה נטען על ידי המשיבה כי לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה מפאת מקום יצירת ההתחייבות שהיה במשרדי המשיבה ברמת-גן. לפי טענת המבקשת, מגרסת המשיבה בתביעה ובתצהיריה, עולה כי ההתחייבות נוצרה בנתניה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 27.11.07, ולאחר שלא עלה בידי להביא את הצדדים להסדר, טענו באי כוח הצדדים לעניין הסמכות המקומית.

בא כוח המבקשת טען כי התביעה מתבססת על טענה לקיבול מצד המשיבה לרכישת הטונרים. לגרסת המבקשת היא לא הסכימה לרכוש את הטונרים, אולם לעניין הסמכות המקומית, טען בא כוח המבקשת כי עסקה לרכישת הטונרים, ככל שהייתה לגרסת המשיבה, נערכה בנתניה. הנימוק לכך הנו כי המבקשת הזמינה תחילה טכנאי עקב כך שהמדפסת נתקעה ולא לצורך רכישת טונרים. רק כשהגיע הטכנאי לנתניה, הסתבר לה כי הטכנאי מחליף גם את הטונרים, מבלי שהיא נתנה את הסכמתה לכך. לפיכך, ככל שנערכה התקשרות לרכישת טונרים כנטען בתביעה, ההתקשרות נעשתה בנתניה לאחר הגעת הטכנאי. לפיכך, ובהעדר תחולה לכל לשאר החלופות שבסעיף 3 לתקנות, יש להעביר את התביעה לבית המשפט בנתניה.

בא כוח המשיבה טען כי אין להפריד בין הזמנת הטכנאי שנעשתה בהרמת טלפון אל משרדי המשיבה והתקבלה שם, ולבין עסקת רכישת הטונרים. מנהל המשיבה טען בדיון כי ברגע שנעשתה הזמנת הטכנאי בטלפון, כבר הנפיקה המשיבה את החשבונית בגין הטונרים, שכן המבקשת הודיעה כי בצג המדפסת היה רשום ששני טונרים ריקים.

המבקשת טענה כי מעולם לא דובר על טונרים וכי המדפסת פשוט התקלקלה והסתבר כי יש להחליף את התוף.

דיון והכרעה

לפי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על התובע לכלול בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה".

לפיכך, הסמכות המקומית נקבעת על פי גדר טענות התובע בכתב תביעתו . ראה בעניין זה בר"ע 696/05 (מחוזי י-ם) שור נ' מטרסו החלטת כב' הש' רביד מיום 22/5/05.

בסעיף 5 לכתב התביעה, נטען כי לבית משפט זה יש סמכות מקומית מכיוון שמקום יצירת ההתחייבות היה במשרדי המשיבה וכי ההתחייבות נוצרה כאשר המבקשת פנתה אל המשיבה והזמינה את הציוד המתכלה ממנה ברמת-גן.

תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)       מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)       מקום יצירת ההתחייבות;

(3)       המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)       מקום המסירה של הנכס;

(5)       מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

מה היא ההתחייבות נשוא התביעה במקרה דנן? ההתחייבות נשוא התביעה היא ההתחייבות לשלם עבור הטונר, שכן התביעה היא בעניין זה.  לפי תצהיר מנהל המשיבה שצורף לתביעה ולפי התביעה ולפי דברי מנהל המשיבה בדיון, עולה כי הוצאה חשבונית כבר ביום 5.8.07 לגבי הטונרים והוזמנו הטונרים כבר בשיחה הטלפונית הראשונה מיום 5.8.07. גרסת המבקשת הינה, כי הטונרים הוזמנו רק בהגיע הטכנאי לנתניה.

בנסיבות אלה, ולמרות שקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים שהכרעתה דרושה לכאורה לצורך הכרעה בנושא הסמכות המקומית, אין מקום, חרף זאת, לשמיעת ראיות בקשר למחלוקת זו כדי להכריע בנושא הסמכות המקומית, ויש להכריע בנושא לפי האמור בתביעה, כפי שנפסק על ידי כב' השופטת עדי חן-ברק, בבש"א (חי') 10590/07 מכוניות אורדן בע"מ נ' נגאר גורג'(פורסם בנבו):