החלטה בתיק א 34403/06

בפני בקשה למחיקת התובענה ו/או דחייתה על הסף כנגד המבקשים 2 ו-3.

רקע:

ביום 06.06.06, התובעת הגישה תביעה לתשלום הסך של 96,775 ש"ח כנגד שלושה נתבעים. התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בשיווק ומכירת זכוכית.

הנתבעת 1, הינה חברה העוסקת במכירת מוצרי אלומיניום בשילוב זכוכית.

בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר.

לטענת התובעת, הנתבעים 2 ו- 3 אשר הינם בעלי השליטה ו/או בעלי המניות ו/או המנהלים של הנתבעת מס' 1, הציגו בפניה מצגי שווא כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 הינו איתן מצד אחד וכי הם אחראים לפרעון כל התשלומים כלפיה מצד שני.

התובעת אוחזת בחמישה שיקים על סך 36,655 ש"ח, לטענת התובעת, בחתימת ידם של הנתבעים 2 ו- 3,  אשר הוחזרו מכיוון שחשבון הבנק של הנתבעת 1 מוגבל.

התובעת גורסת, כי הנתבעים 2 ו-3 פעלו בחוסר תום לב ו/או הטעיה ו/או תרמית ומשכך יש לחייבם בתשלום מכח הרמת מסך, דיני החיובים ו/או דיני השליחות.

הנתבעים הגישו את הבקשה שבכותרת ובקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד 30 יום ממתן החלטה בה.

ביום 11.7.06 נתנה ארכה להגשת כתב ההגנה כמבוקש.

במקביל נדרשה המשיבה  להגיב בתוך 20 יום. המועד חלף עבר לו, ותגובה אין.

בהעדר תגובה,עתרו המבקשים למתן החלטה על בסיס הבקשה בלבד.

עמדת המבקשים :

המבקשים טוענים כי התובעת התקשרה רק עם הנתבעת 1 ולא עם הנתבעים 2 ו-3 באופן ישיר, אלא מתוקף תפקידם כמנהלים בנתבעת 1. לטענת המבקשים, התובעת אינה מציגה ראשית ראיה ו/או תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3 ו/או הקושרת אותם לפרשה נשוא התביעה.

המבקשים טוענים, כי טענות התובעת בדבר התחייבותם האישית כלפיה אינן נכונות.

זאת ועוד : לטענת המבקשים, חתימות המבקשים 2 ו-3 על השיקים היו בצד החותמת של הנתבעת 1 מתוקף תפקידם כמנהלים בה, ומתוקף היותם מורשי חתימה של הנתבעת 1 בלבד.  לטענתם, תביעת המבקשים 2 ו- 3 נובעת אך ורק לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1.

דיון:

המשיבה לא הגישה תגובתה. פרוצדוראלית, ניתן לקבל את הבקשה, רק מטעם זה.

עם זאת, יש להעדיף בירור ענייני לגופו של עניין.

הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו קבועות ב תקנות 100, 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ( להלן:"תסד"א") וכן ב סעיפים 6,54 ל חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות").

הלכה היא, כי סילוק על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה, כפי שמציינת כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, תק-על 97(2), 174: