1. בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.
2. התובע טוען, כי נפגע ביום 17.4.96 בגבו ובכף רגל שמאל, בתאונה שארעה במהלך עבודתו, עת נהג ברכב מסוג בובקט (יעה אופני זעיר) שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1.
לטענת התובע ארעה התאונה תוך כדי חפירה שעשה בבובקט, לאחר התדרדרות אדמה מתחתיו, נפילת הבובקט קדימה לכוון בור, שכתוצאה מחביטת הבובקט באדמה נסגרו זרועותיו על כף רגל שמאל שלו, כשמיד לאחר מכן עף קדימה מהכיסא עליו ישב, נפל על האדמה ונחבל גם בגב (להלן: "התאונה").
הנתבעות הכחישו נסיבות התאונה, טענו כי התובע נפגע בנסיבות שונות שאינן מהוות תאונת דרכים, כי לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי מאחר והכלי ממנו נפגע איננו "רכב מנועי" ואין הוא כשיר לנסיעה על הכביש.
3. תביעתו של התובע הוגשה ביום 14.4.03, דהיינו כ- 4 ימים קודם תום תקופת ההתיישנות, ויש לומר לו, כבר עתה, כי אמנם עשה כן במסגרת המועד הנתון בידיו, אך ברי כי יש בהגשה המאוחרת מאוד של התביעה משום התנהלות בלתי ראויה ושיהוי לא דרוש, שיש בהם לגרום לנזק ראייתי הן לעצמו והן לנתבעות, ולציין עוד כי נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה נקבעה עוד ביום 16.12.96 ע"י המל"ל - שמצא כי לא נותר בתובע נכות. יחד עם זאת, הנה הוגשה התביעה מועד מאוחר כל כך, באופן שילקח בשיקול.
4. הנתבעות אמנם טענו בכתב ההגנה כי התובע לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי וגם טענו, כאמור לעיל, כי נסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים, אלא שבסיכומי טענותיהן לא חזרו עוד על טענות אלה וטענתן היחידה היא כי התובע לא הוכיח ארוע התאונה ובכלל כך מעורבות ה"בובקט" המבוטח ע"י הנתבעות בארוע זה, ועוד כי לא הוכיח כי היה כלל מעורב בארוע תאונתי המכוסה עפ"י חוק הפלת"ד, ולציין כי ב"כ התובע התייחס לאלה בסיכומיו, דהיינו להגדרת התאונה והכנסתה בגדר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), וגם להגדרת הבובקט כמכונה ניידת.
מתוך כך - לא אתייחס בהחלטתי להגדרת הרכב ממנו נפגע התובע, שהרי הנתבעות לא טוענות יותר כאן, אלא אכריע בטענת התובע לארוע התאונה והגדרתה כתאונת דרכים.
5. התובע העיד בעצמו ומטעם הנתבעת העיד (פעמיים) מר מנחם כהן חוקר מטעמה, שהקליט התובע והציג התמליל.
בעלי הדין הגישו תיקי מוצגים מטעמם.
6. אחר עיון ושיקול הראיות שניתנו, יחד עם טענות ב"כ בעלי הדין גם בסיכומי טענותיהם, לרבות טענת הנתבעות כי עדותו של התובע היא עדות בעל דין יחידה, שדרושים נימוקים מיוחדים להכרעה על-פיה, ולפי המסמכים שהוצגו - אני מוצאת לקבל גרסת התובע כמהימנה, על אף הסתירות והפירכות המסויימות בגרסתו.
אין חולקין כי הנטל להוכיח כי התובע נפגע בתאונה המהווה תאונת דרכים מוטל עליו, והנתבעות אינן צריכות להציג גרסה חלופית לנסיבות התאונה.
חובתו של התובע היא להציג גרסה אמינה ממנה ניתן יהיה להסיק, אחר משקל הראיות במאזניים, כי אכן נפגע בתאונת דרכים.
הנתבעות ניסו להבנות מהצבעה על סתירות ופירכות בעדותו של התובע, שהיה כזכור עד יחיד שהוא גם בעל דין, ומתוך שנדרשת הצבעה על נימוקים מיוחדים אם בית המשפט מוצא להדרש לעדות יחידה שכזו - אך אחר עיון בטענותיהן, כפי שפורטו אחת לאחת בסיכומי הטענות, גם אחר עיון ושיקול עדותם של התובע והחוקר - אני מוצאת לקבוע כי גרסתו הבסיסית של התובע לקרות התאונה לא נסתרה, כי את הסתירות והתמיהות ואולי אף השינויים הקלים בגרסה, גבי אופן הפגיעה, גבי סוג הכלי ממנו נפגע - ניתן להסביר גם במעבר הזמן (אף שברי כי רק התובע אחראי לו), כך גם תוך בחינת הדרישות שמבקשות הנתבעות למעשה להציב בפני תובע כמו זה שכאן שידע, כך נדרש ממנו, להציג, בחדר המיון, זמן קצר אחר הפגיעה, את הסוג המדוייק של הכלי ממנו נפגע (והרי הנתבעות מבקשות להסיק מסקנה מכך שהתובע מסר בחדר המיון כי נפגע מטרקטור ולא מסר כי נפגע מבובקט, וכך גם לא מסר למוסד לביטוח לאומי, שם דיבר בטרקטור, אלא שכאן יצויין כי במקצועו נכתב כי הוא מפעיל בובקט.)
בכל אלה - אין כדי לשלול כאמור לעיל, הגרסה הגרעינית, הבסיסית, שנטענה בכתב התביעה.
גם אם מאשר התובע כי נפלה טעות אצלו גבי מועד ארוע התאונה, זאת מתוך שעת הגעתו לחדר מיון, הנה עולה כי בעת הגעתו לשם, זמן קצר אחר ארוע התאונה, מסר כי נחבל מטרקטור - ובמשך הזמן הקצר שחלף לא נראה לי כסביר כי היה לו די זמן להתייעץ גבי הגרסה שימסור בחדר המיון כך שתתאים לתביעה שהוגשה 7 שנים מאוחר יותר.
מנגנון הפציעה בו נפגע התובע מתאים לגרסתו.
7. ברי כי מעבר הזמן עד הגשת התביעה גרם לנזק ראייתי לנתבעות, אך לציין כי חקירה מטעמן נעשתה זמן קצר אחר התאונה, עוד ב- 1996, אלא שהחוקר מטעמן שהעיד בבית המשפט לא יכול היה אפילו לזכור את פניו של התובע, ולומר עוד כי איכות ההקלטה שנעשתה על ידו - לקויה.
אמנם אין על הנתבעות להציג גרסה אחרת לנסיבות התאונה, אלא שיכולות היו לגרום להעדת מנהל העבודה שלפי הטענה ליווה התובע לחדר המיון. בכך לא נקטו - וכאן ניתן לבוא אליהן באותה טענה שהן באות כנגד התובע כי נמנע מלהביא עדים לתמיכה בטיעוניו.
8. מהדברים שמסר התובע ניתן לדלות גרסתו לארוע, ואף כי מדובר, כאמור לעיל, בבעל דין שהוא עד יחיד, אני מוצאת לקבלה - אחר שהזהרתי עצמי כדרוש.