החלטה בתיק א 23407/07

המבקש הוא אזרח עובד צה"ל ובעליו של רכב פרטי שבוטח אצל המשיבה, בין השאר, בביטוח נגד גניבה.

רכבו של המבקש נגנב לטענתו בלילה שבין 21/12/06 - 22/12/06.

במכתב מיום 18/2/07 ( להלן : " המכתב הראשון " ), שהמבקש הוא נמענו, דחתה המשיבה את תביעת המבקש לקבלת תגמולי הביטוח, מכוח הפוליסה,  משני נימוקים :                                                                                    

1. לא הוכח מקרה הביטוח.  

2. נמסרו למבקשת עובדות כוזבות בכוונת מרמה על ידי המבקש, ביחס למקרה הביטוח  ( להלן : " טענת המרמה " ). 

במכתב מיום 15/4/07 ( להלן : " המכתב השני " ), שנשלח ליו"ר הארגון הארצי של עובדי צה"ל        ( להלן : " יו"ר הארגון ) , נאמר שנדחתה תביעת המבקש לקבלת תגמולי הביטוח, מכוח הפוליסה, לאחר שבבדיקה חוזרת ויסודית של התביעה נמצא שלא הוכח מקרה הביטוח.

הבקשה שבפניי היא למחיקת סעיפים 2 ( ב ) ו 3 ( ב ) סיפא  לכתב הגנתה של המשיבה, בהם נטען שרכבו של המבקש לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה .                                                      

וכן למחיקת סעיפים 3 ( ג ) , 6 ( ב ) ו 7 ( ב ) לכתב ההגנה של המשיבה, בהם נטענה טענת המרמה.  

טענות המבקש

1. טוען המבקש שעל פי הנחיות המפקחת על הביטוח ( להלן : " המפקחת " ) מיום 9/12/98            ו 29/5/02 ( להלן : " ההנחיות " ) וההלכה הפסוקה, מחויבת המשיבה, כמבטחת, למסור את כלל נימוקיה לדחיית תביעת התגמולים של המבקש  "בהזדמנות הראשונה" . משלא עשתה כן מנועה הנתבעת מלטעון טענות נוספות על אלו שהועלו במכתב השני.                                                                                                                         

בהתאם טוען המבקש שמשלא הועלתה כלל על ידי הנתבעת, עובר להגשת כתב ההגנה, הטענה שלא עמד רכבו של המבקש בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה הרי שמנועה הנתבעת מלטעון טענה זו. 

עוד טוען המבקש, שהודעת המשיבה במכתב השני, על פיה לאחר בדיקה יסודית וחוזרת נמצא שלא הוכח מקרה הביטוח, מונעת מהמשיבה מלהעלות את טענת המרמה, משזנחה טענה זו במסגרת המכתב השני.                                                                                      

טענות המשיבה

1. לטענת המשיבה, הנימוקים המופיעים בכתב ההגנה בגינם נדחתה תביעת התגמולים של המבקש, פורטו במכתב הראשון, ועל כן אין בסיס לטענת המבקש שלא הועלו הטיעונים                " בהזדמנות הראשונה " כדרישת ההנחיות וההלכה הפסוקה.

2. עוד טוענת המשיבה, שבסעיף 7 לכתב התביעה יש התייחסות עניינית לנימוקי הדחייה שהועלו על ידי המשיבה במכתב הראשון.  על כן טענת המבקש שאין להידרש לטענת המרמה שהועלתה על ידי המשיבה, מהווה שינוי חזית ואין להידרש לה. 

3. כן טוענת המשיבה שהמכתב השני אינו מופנה כלל למשיב אלא ליו"ר הארגון, על כן  אין לראות בו התכתבות שבין מבטחת למבוטח, ולכן אין בסיס לטענת המבקש שזנחה המשיבה טענת המרמה שהועלתה על ידה במכתב הראשון. 

4. בנוסף טוענת המשיבה, שגם אם תאמר שזנחה המשיבה טענת המרמה שהועלתה במכתב הראשון,  הרי שמשידע המבקש את נימוקי הדחייה של המשיבה, אין תחולה להנחיות המפקחת במקרה זה על פי ההלכה הפסוקה. 

דיון

הנחיות המפקחת קובעות :  "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.. חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה"                                                                                                                                                                

הנחיות אלו קיבלו תוקף מחייב  בפסיקה כחלק מחובת תום הלב החלה על המבטחת.                   (רע"א 10641/05 - הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין . תק-על 2006(2), 1259 ). 

כן נפסק בפרשת הפניקס: " ייתכנו נסיבות - אם גם חריגות - שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה... ואין מקום לקבוע רשימה סגורה." (  עמודים  1263-1262 ).

מן הכלל אל הפרט.

טענת אי העמידה בתנאי המיגון