החלטה בתיק א 210943/02

1.         עניין לנו בתביעה לנזקי גוף שהגיש התובע, יליד 1972, בגין אירוע מיום 23.4.97 שאירע בעת תגרה בה לקחו הנתבעים, התובע ואחרים חלק. התובע סבל משבר בקרסול שמאל כתוצאה מאותו אירוע.

התיק נקבע להוכחות בשאלת האחריות תחילה ועל כן החלטתי זו תעסוק בשאלה זו בלבד.

2.         גרסת התובע

ביום 23.4.97 בשעות הערב נסע התובע בלווית חברים ובני משפחה ברכב מסוג רנו מגאן (להלן: "הרכב") בכביש מעלה אדומים - ירושלים בדרכו חזרה מטיול בטבריה. התובע ישב מאחור יחד עם בנו בן השלוש, נתנאל.

בעת הנסיעה עקף את הרכב ג'יפ מסוג ניסן טראנו (להלן:"הג'יפ") בו נסעו הנתבעים יחד עם אישה נוספת. הג'יפ, נהוג ע"י הנתבע 1, עקף את הרכב תוך ניסיון "לזרוק" אותו לצד הכביש ולאחר העקיפה בלם בפתאומיות והפריע לנסיעת הרכב, וכך חוזר חלילה.

משהגיעו ועצרו במחסום "אל זעים", מחסום של משמר הגבול סמוך למעלה אדומים, פנו נוסעי הרכב, מר מנחם וענונו ומר יונתן נומה, לשוטר משמר הגבול שעמד במחסום וביקשו להתלונן על נוסעי הג'יפ, קרי הנתבעים. לפתע יצא הנתבע 1 מהג'יפ וסטר לאחד מהם. כך החלה התגרה. התובע ניגש להפריד בין הניצים,  ובמקביל לתקיפת שוטר משמר הגבול ע"י הנתבע 1,  הנתבע 2 בעט בתובע ונפל על קרסולו השמאלי.

לאחר התקיפה נכנסו הנתבעים לג'יפ ונמלטו מהמקום, ולאחר מרדף משטרתי נתפסו ונעצרו בתחנת המשטרה בירושלים.

כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום שתוקן בהמשך ולפיו הנתבעים השתתפו שלא כדין בתגרה במקום ציבורי, שגרמה לתובע שבר פריקה בקרסול שמאל, מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). הנתבעים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשעו ונגזר דינם לביצוע שירות למען הציבור ללא הרשעה.

מטעם התובע העיד הוא בעצמו.

לטענת התובע, הודאת שוטר משמר הגבול, מר בני אלזן, מיום 23.4.97 תומכת בגרסתו, וכך מעיד השוטר:

"היום בהיותי במחסום אל זעים ... הגיע רכב ג'יפ ניסן טראנו ומאחוריו הגיע רנו בצבע כסף ... ומהרנו יצאו שלושה וניגשו לחברים במחסום ואמרו להם שהג'יפ חתך את הרכב שלהם והוריד אותו לשוליים ... ואנחנו ביקשנו מהם שיעמדו בצד ונפתור את הבעיה ופתאום יצא איזה משיהו מהג'יפ שלא יכול לזהותו ונתן למישהו מהשלושה מהרנו סטירה ואז התחילו מכות ורבו מכות ... ואני עם החברים שלי ניסינו להפריד ואני לא הצלחתי והנהג של הג'יפ של הניסן התנפל עלי וחנק אותי מאחורה והשכיב אותי על הרצפה והתחיל לתת לי מכות ... (המתלונן מצביע על פרץ מוריס) ... אני רוצה לציין כי אני מתלונן על כך שהותקפתי בלי שידעו שאני איש משטרה אבל זה צריך לטפל בו כתקיפה רגילה ושילמד להשתלט על עצמו."

3.         טענות התובע

התובע טוען, כי האירוע המתואר לעיל מהווה עוולת תקיפה כמשמעות המונח בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"), והנתבעים חייבים בפיצוי התובע עפ"י העילות הקבועות בפקודת הנזיקין.

לטענת התובע, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הראיות"), הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי שהרשיע את הנתבעים קבילים לשמש ראייה לכאורה במשפט אזרחי זה, כאשר הנתבעים לא הביאו ראיות לסתור את קביעת בית המשפט בהליך הפלילי.

עוד טוען התובע, כי בהתאם לסעיפים 11,12 לפקודת הנזיקין, כל אחד מן הנתבעים אחראי לנזקיו של התובע, שכן הנתבעים היו שותפים בביצוע אירוע התקיפה והם מהווים מעוולים בצוותא.

4.         גרסת הנתבעים

במהלך נסיעה על כביש מעלה אדומים ירושלים, החלה תקרית מילולית מלווה בסימנים הדדיים בין יושבי הרכב לבין יושבי הג'יפ. בנקודה מסוימת הגיע הג'יפ אל המחסום והנתבע 2 פנה אל השוטרים במחאה על התנהגותם של יושבי הרכב. אז ניגשו יושבי הרכב אל הג'יפ, משכו מתוכו את הנתבעים החוצה והחלו מכים אותם.

התובע לפת את הנתבע 2 מאחור, הטיח אותו ארצה ונשכב עליו במעין מכולה. תוך התקוטטות בשכיבה התובע צעק צעקה רמה ונראה כי קרסולו נפגע. יצוין, כי גוף המתקוטטים היה בתוך המכולה אולם רגליהם היו מחוצה לה.

באותה עת הנתבע 1 ניהל דין ודברים בנקודה אחרת עם אדם אחר, שיותר מאוחר התברר שהיה שוטר משמר הגבול.

כתב אישום בגין עבירה על סעיף 191 לחוק העונשין הוגש גם כנגד התובע ושני חבריו שהשתתפו בתגרה, מר מנחם וענונו ומר יונתן נומה. האחרונים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו. לגבי התובע, בעל הרשעה קודמת בעבירות אלימות אולם בין היחידים שנחבלו בתגרה, כתב האישום בוטל בכפוף לחתימתו על התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח להימנע מעבירות אלימות במשך שנה.

מטעם הנתבעים העידו הם בעצמם וגב' מיטל קראדי שנסעה עימם בג'יפ ותמכה בגרסתם.

5.         טענות הנתבעים

א.         הנתבעים טוענים, כי אין קשר סיבתי בין נזקי הגוף של התובע לבין פעולות הנתבעים.