החלטה בתיק א 1883/91

1.      בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 24.1.05 בתיק 1883/91 ו-8 תיקים נוספים רשות הפיתוח נ' המועצה המקומית כפר ברה ואח'. (להלן: פסק הדין) המבקשים, ריאן מופיד מוחמד, ריאן פואד מוחמד ויורשי מומחד עות'מאן ריאן, טוענים בבקשתם כי לא זומנו כדין לדיון שקדם למתן פסק הדין, לא ידעו כלל על קיומו, ולא היו שותפים להסכמה הדיונית אשר נתקבלה בו. אשר על כן, לטענתם, דינו של פסק הדין להתבטל מחובת הצדק.

המשיבות, רשות הפיתוח ומדינת ישראל, מקבלות את טענת המבקשים כי לא זומנו לדיון, אך טוענות כי אין המדובר בפסק דין שניתן על פי צד אחד בהגדרתו ה"קלאסית", ועל כן אין עסקינן בביטול מחובת הצדק. מאחר שכך, נדרש בית המשפט לבחון את נימוקי המבקשים, ולהכריע האם יש בהם כדי לשנות את החלטתו.

2.      התיקים שבלב פסק הדין הם תשעה תיקים העוסקים בהסדר מקרקעין שנערך בכפר ברה. על ההליכים שהתלוו לתיק זה עמדתי בהרחבה בפסק הדין (שם, בפסקות 1-4), ואין צורך לחזור ולפרטן. די אם אציין, כי הדיון התנהל בבית משפט זה בפני כב' השופט מ' טלגם ז"ל. על פסק דינו של כב' השופט טלגם הגישו המבקשים והמשיבים דכאן ערעורים וערעורים שכנגד  לבית המשפט העליון (ע"א 7143/99, ע"א 8374/99, ע"א 1825/00, 7343/00, להלן: "פסק הדין בערעורים"). בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו, מאחר שקבע כי בית משפט זה לא התייחס לחלק מן השאלות השנויות במחלוקת והתעלם מחלק מן הראיות שעמדו בפניו. אשר על כן, קבע בית המשפט העליון כי סוגיות מסוימות בפסק הדין יחזרו לשולחנו של בית משפט זה. עוד קבע בית המשפט העליון בפסק הדין בערעורים כי "בית המשפט קמא יכריע על פי החומר המצוי בתיק, ובמסגרת שיקול דעתו יחליט באשר לשמיעת טענות נוספות והגשת ראיות חדשות." (עמ' 14, פסקה 24 לפסק הדין בערעורים).

כאשר הוחזר התיק לבית משפט זה, ומאחר שכב' השופט טלגם פרש בינתיים לגמלאות, הועבר התיק אליי. מתוך כוונה למקד את נקודות המחלוקת בעניינים הספציפיים אשר בית המשפט העליון קבע כי לא הוכרעו בפסק דינו של השופט טלגם, התרתי לצדדים להגיש מסמכים ל מיקוד טענותיהם, ולשם הפנייה לחומר הקיים, זאת ותו לא. הצדדים הודיעו, אמנם, כי אינם מבקשים להגיש ראיות נוספות, אך מאחר שהדיון התנהל כבר והוגשו כל הראיות הצריכות לעניין, ספק רב אם הייתי מתירה הצגתן של ראיות נוספות אף אילו ביקשו זאת הצדדים.

ודוק: המסמכים שהגישו הצדדים היו בבחינת מיקוד הטענות שנותרו ללא מענה בפסק דינו של כב' השופט טלגם, ולא בבחינת העלאת טענות חדשות. מכאן שכאשר נכתב פסק הדין, עמדו בפניי הטענות והראיות אשר עמדו אף בפני כב' השופט טלגם בשעתו. המבקשים אינם טוענים כי בדיון בפני כב' השופט טלגם לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיותיהם ולהשמיע טיעוניהם, ומכאן שקיבלו בענייננו את מלוא יומם בבית המשפט, וכי טיעוניהם נשמעו בטרם ניתן פסק הדין. משכך, אין המדובר ב"פסק דין על פי צד אחד", המקים זכות לביטול מחובת הצדק.

בכך שונה המצב, כמובן, מן המצב שאותו מתארים המבקשים בהשלמת בקשתם: המבקשים מציגים מצב שבו בדיון כלשהו, בפני ערכאה פלונית, לא ניתנה לצד מן הצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם כלל, בין בדיון בערכאה ראשונה ובין בדיון בערכאת הערעור. בענייננו, אין מדובר בהליך חדש, כי אם בהליך שהתנהל כבר, הראיות בו הוצגו והטיעונים נשמעו וסוכמו, ואשר הוחזר לבית משפט זה אך לשם השלמת כתיבתם של החלקים שנשמטו מפסק הדין הקודם.

שונה היה המצב, כמובן, אילו העלה מי מן הצדדים האחרים לדיון בפניי טענה שלא הופיעה בכתבי הטענות המקוריים או שלא נשמעה בפני בית משפט זה במותב הקודם, אך לא כזה הוא המצב, ואף המבקשים אינם טוענים אחרת.

3.      אשר לטענתם של המבקשים בסעיף 11 להשלמת הבקשה, שלפיה "פסק דינו של בית המשפט הנכבד הוכרע, בסופו של דבר על יסוד הטענה כי משחוקק חוק יסוד מקרקעי ישראל בשנת 1960, לא ניתן עוד לרכוש בעלות באמצעות התיישנות רוכשת", הרי שטענה זו על הנמקותיה היא טענה ערעורית במובהק, אשר המבקשים לא יכלו לטעון אף אילו נכחו בדיון, מאחר שהיא מופיעה בפסק הדין. אשר על כן, מקומה של טענה זו איננו בהליך של בקשה לביטול פסק דין, כי אם בהליך הערעור, והמבקשים יוכלו להעלותה שם, כמובן.

4.      כאמור, בפני בית משפט זה ניצבו, עם כתיבת פסק הדין, כל הראיות אשר היו בתיק וכן כל הטיעונים שהעלו הצדדים - אותם טיעונים אשר בית משפט זה נדרש להתייחס אליהם בהתאם לפסק הדין בערעורים. משכך, התרת הבאתן של ראיות חדשות או השמעתן של טענות חדשות תהיה בבחינת "מקצה שיפורים", אשר אין להתירו. אשר על כן, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה אף במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט לבטל פסק דין. בענייננו, מאחר שטיעוניהם של המבקשים ניצבו לנגד עיני בית המשפט בעת מתן פסק הדין, הרי לא היה בנוכחותם בדיון המקדים כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגעתי.

5.      מן הטעמים האמורים לעיל, אני דוחה את הבקשה, וקובעת כי פסק הדין יעמוד בתוקפו.

בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתנה בלשכתי היום ח' בחשון, תשס"ו (10 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

מותר להפצה החל מתאריך 22.11.2005.