התובע השכיר לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") נכס שבבעלותו ברח' שנקר 4 בהרצליה פיתוח (להלן: "הנכס") לתקופה שתחילתה ביום 10.4.02 וסיומה המיועד ביום 10.4.06 (להלן: "תקופת השכירות") כפי המפורט בחוזה השכירות נספח א' לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "החוזה"); אין מחלוקת לעניין כריתתו וחלותו של החוזה כעולה מהאמור בסעיף 1 לתצהירו של הנתבע מס' 2, מר ליאון טוכנר (להלן: "טוכנר") .
טוכנר, כמו שני הנתבעים הנוספים שלפי כתב התביעה (נתבעים מס' 3 ו 4) ערבו לכל חובות הנתבעת כלפי התובע, כמפורט בכתב הערבות שנחתם בשולי עמ' 9 לחוזה.
עניינה של החלטה זו היא בבקשתם של הנתבעת, טוכנר ונתבע מס' 4 למתן רשות להתגונן כנגד התביעה המפרטת תשלומי חוב שונים המגיעים לתובע, לטענתו, מהנתבעת, לרבות פיצוי בגין הפרת החוזה; אין לטוכנר ולנתבע מס' 4 טענות כנגד התביעה הנוגעות לערבותם בשונה מטענות הנתבעת.
להלן יכונו הנתבעת, טוכנר והנתבע מס' 4 ביחד כ"המבקשים".
ניתן לחלק את עניינה של התביעה לשתי תקופות זמן שונות, כפי שעשו הצדדים: הראשונה, ממועד תחילת תקופת השכירות ועד ליום 1.4.04, אשר יכונה להלן מסיבות שיוסברו כ"מועד הנטישה"; השנייה, מהמועד שלאחר מועד הנטישה ועד סיום תקופת השכירות (סעיף 1 לתצהירו של טוכנר, סעיף 3 לסיכומי התובע וסעיפים 6 ו 10 לסיכומי טענות המבקשים); כפי שיובהר להלן, גם התקופה השנייה יש בה חלוקת משנה מסוימת.
מוסכם על הצדדים כי לעניין התקופה הראשונה עמד חובה הבסיסי של הנתבעת לתובע בגין יתרת דמי שכירות (או שיקים שלא נפרעו ואשר נמסרו לו כדמי שכירות), לצורך התחשבנות הדרושה לתובענה זו על סכום של 186,266.2 ש"ח (להלן: "סכום הבסיס") כאשר מסכום זה יש לנכות סכומים שונים, שהם בעיקרם הסכומים השנויים במחלוקת בין הצדדים [ ראה, בכפוף לאמור להלן, "סה"כ חוב" לשנת 2003 במסמך אישור החתום על ידי הגב' רחל מנדל, יועצת המס של הנתבעת, נספח א' לתצהירה התומך בבקשה (להלן: "מנדל" ו "אישור מנדל" בהתאמה) וסעיפים 3.1 ו 3.2 לסיכומי טענות התובע ].
לעניין "סכום הבסיס" מציינת מנדל חוב "בסיסי" משלה, בסכום דומה ביותר, בסך של -.186,084 ש"ח אולם אין לזהות בין שני הסכומים הנ"ל.
סכום הבסיס הוא סה"כ סכומי שכר הדירה החודשים (לפי שיקים שלא נפרעו) לתקופות שבין 1/03 - 4/03 ו 10/03 - 12/03 וסכום שיק ליום 10.4.04 (סעיפים 5, 6 ו 17 לכתב התביעה); לעומת זאת, סכום החוב לפי אישור מנדל, כולל בחובו גם יתרת חוב לשנת 2002 (שורה ראשונה בעמ' ראשון באישור מנדל) .
מוסכם על הכל שיש להפחית מסכום הבסיס את סכום הערבות הבנקאית אשר חולטה על ידי התובע בגין חובות הנתבעת בחודש ינואר 2004 בסכום של -.102,000ש"ח (ראה סעיף 6 לתצהיר טוכנר וסעיף 3.1 הנ"ל לסיכומי טענות התובע).
לטענת המבקשים יש להפחית מספר סכומים נוספים ומהקל אל הכבד:
סכום אחד להפחתה, או לקיזוז, בסך של -.3,950 ש"ח מצוין באישור מנדל כ"תשלום", אך אין לה כל פרטים לגביו שתוכל למסור לבית המשפט לעניין סיבת התשלום וקיזוזו (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 11, 12); יצוין שטוכנר אינו יודע לומר דבר, בתצהירו או עדותו, על מערכת החשבונות של הנתבעת והוא נסמך למעשה על מנדל.
על מנת שטענת קיזוז תוכל להוות הגנה לכאורה במסגרת רשות להתגונן עליה להיות מפורשת, מפורטת ומנוסחת במדויק וכוללת את כל הפרטים הדרושים כפי ניסוחו של כתב תביעה [ ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ2 עמ' 765; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729; ע"א 2702/92 אהרון גינזבורג נ. יוסף בן יוסף, פד"י מז1 עמ' 540; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק(ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ].
בנוגע לסכום הנ"ל אין על כן הגנה ראויה למבקשים.
לפי אישור מנדל, נותר חוב לתובעת בסכום של -.22,990 ש"ח נכון לסוף חודש אפריל 2004 [ ראה סעיף 2.א. לתצהירה של מנדל; להלן: "הסכום הנותר" ].
באישורה כוללת מנדל גם תשלומי קיזוז שבוצעו, בהסכמת הצדדים, בסכום של
-.44,204 ש"ח (ראה מוצג במ/2) בשנת 2002, אולם אין בכך כדי לפגוע בחישובה שכן הוא כולל, כאמור, פרוט התחשבנות כוללת בין הצדדים, לרבות שנת 2002, ואם זכאית הנתבעת לקיזוז או הפחתה בגין החוב הכולל שלה לתובע, אין משמעות לשנת היוצרות הזכות, כל עוד נכללים כל פרטי ההתחשבנות הכוללת בחישוב הסופי.
עוד כוללת מנדל להפחתה באישורה גם תשלומים ששולמו על ידי הנתבעת לחברה בשם בניני ג.ר.א.פ. בע"מ (להלן: "חברת ג.ר.א.ף") בסכום כולל של -.57,144 ש"ח; לטענתה שולמו כספים אלו עבור התובעת.
עניין זה טעון הבהרה אשר חוששני כי לאור דרך ניסוחה של התביעה לא יבהיר את כל הטעון הבהרה.
לפי סעיף 5 לכתב התביעה, נותרה הנתבעת חייבת לתובע שכר דירה בגין שבעה חודשי שכירות בתקופה הראשונה; לפי סעיף 17 לכתב התביעה והשיקים נספח ד', חייבת הנתבעת לתובע תשלומי שכ"ד דירה, על פי שמונה שיקים, קרי לתקופה של שמונה חודשים.