רקע
בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
התובעת הינה עיריית הרצליה, רשות מקומית המוסמכת על פי דין להטיל היטלים למיניהם על מחזיקי נכסים בתחום שיפוטה המוניציפאלי.
לטענת התובעת, הגב' דדון מיה (להלן:
"המבקשת" או "הנתבעת") החזיקה בדירה (להלן:
"הנכס") ברח' אהרונסון בעיר ולא שילמה את חיובי הארנונה שהוטלו על הנכס בתקופה שבה החזיקה בו בשנים 2003-2005.
כל פניותיה של התובעת אל הנתבעת בדבר סילוק החוב לא נענו.
בתאריך ה- 08/03/07 הגישה הנתבעת לבית המשפט בקשת רשות להתגונן. בתצהיר שהוגש מטעמה נטען כי בעלה לשעבר, נתבע 2, מר שחר מנדלבאום הוא היה זה שהחזיק בנכס וצבר את החובות שלעיל. הנתבעת עצמה התגרשה מבעלה בשנת 2003 ועזבה את הנכס נשוא התביעה. משכך אין היא חייבת על החובות שנרשמו על הנכס מיום עזיבתה. תמיכה לתצהירה הגישה המבקשת עותק מתעודת הגירושין אשר מציינת את תאריך גירושיה בחודש יולי לשנת 2003.
בתאריך ה- 25/04/07 נוהל בפני דיון בבקשת הרשות להתגונן.
לאחר שהנתבעת נחקרה על תצהירה, טען ב"כ התובעת שאין טעם ליתן רשות להתגונן שכן טענות ההגנה אינן מפורטות דיין. במיוחד ציין כי המבקשת לא הודיעה לתובעת על חדלות החזקת הנכס כפי שמתבקש בס' 325-326 לפק' העיריות .
בדיון הנ"ל הוצע לצדדים על ידי בית המשפט כי המבקשת תואיל לשלם רק מחצית מסך התביעה הנומינלי ובתשלומים בכדי שהתיק יבוא לסיומו. ב"כ התובעת הסכים להצעה אולם המבקשת, לאחר שקיבלה מספר ימים לבדוק את ההצעה החליטה לדחותה.
בהודעתה לבית המשפט בתאריך ה-13/05/07, טענה הנתבעת 1 כי הנתבע 2 ניצל את תמימותה ולמרות שהסתמכה עליו, לא דאג לכך כי שמה יוסר משמות מחזיקי הנכס אצל התובעת ואף האריך את חוזה השכירות ללא הסכמתה. ניתן לומר, כי בין השורות עולה בעצם טענה של רצון לשלוח הודעת צד ג' ולגולל את מלוא החוב על גרושה.
דיון
אמנם מצויים אנו בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבעת אין סיכוי להצליח בהגנתה. (
ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).
בחינת בקשותיה של הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעת יחד עם חקירתה הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (
ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א
86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, הקלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
בשלב זה, עלינו לזכור כי אין מוטלת על הנתבע החובה, לשכנע את השופט בצדקת דבריו או כי יזכה בעתיד בהליך השיפוטי אלא אך כי גרסתו מציבה "נקודה הגיונית" בה ניתן להיאחז על מנת להפריך את טענות התביעה (ד. בר-אופיר
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86).
לאחר שעברתי על תצהיר המבקשת ושמעתי את החקירה הנגדית ושוכנעתי כי לא ניתנה הודעה עפ"י סעיפים 325 - 326 לפק' העיריות, קרוב הייתי לדחות את בקשת רשות להתגונן ולשלוח את הנתבעת להתעמת עם נתבע 2 בערכאה אחרת, על חלוקת החוב לעיריה ביניהם. דא עקא, לא אעשה זאת לאור התחזקות הנטייה שלא לנעול דלתות בפני מתדיינים כבר בשלב מוקדם זה ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת.
מאידך גיסא, בהחלטתי להעניק לנתבעת רשות להתגונן, למעשה הנני עושה עימה חסד ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו
(ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3)
757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 3,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר והנני נותן כבר עתה רשות לנתבעת לשלוח הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1. התיק ישמע בפני בדיון מקדמי בתאריך
23.9.2007
בשעה
15:30.