א. רקע
1. בעקבות טענת התיישנות, שטענו הנתבעים 4 עד 6, העמדתי לדיון שאלה זו כשאלה מקדמית.
2. כתב התביעה הוגש על ידי יורשי המנוח יוסף חאג' עלי יוסף גרה ז"ל (להלן: "
המנוח יוסף חאג' עלי"), כנגד יורשי המנוח חאג' עלי יוסף עבד אל מאלק גרה ז"ל (להלן: "
המנוח חאג' עלי גרה"), וכנגד יורשיהם של שניים מיורשי המנוח חאג' עלי גרה, אשר נפטרו גם הם. נתבעת נוספת שצורפה כנתבעת פורמלית הנה לשכת רישום המקרקעין.
המנוחים יוסף חאג' עלי וחאג' עלי גרה היו בן ואביו.
3. על פי כתב התביעה, היה המנוח חאג' עלי גרה הבעלים הרשום של חלקה 29 בגוש 8810 ושל 6821/7821 חלקים מחלקה 20 בגוש 8821 מאדמות כפר ג'ת (להלן: "
המקרקעין"). לטענת התובעים, העביר המנוח חאג' עלי גרא למנוח יוסף חאג' עלי, במתנה וללא תמורה את הבעלות במקרקעין, וזאת באמצעות ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 21.1.1971 שנערך ע"י נוטריון ציבורי בחדרה. עסקה זו דווחה ביום 20.7.97 לשלטונות מס שבח ומס רכוש, ואף שולמו כל המיסים החלים עליה, אך היא לא הסתיימה ברישום, ואף לא נרשמה הערת אזהרה בספר המקרקעין.
4. לטענת התובעים, בתאריך 28.11.06 גילו, כי ביום 19.10.06 נרשמו יורשיו של המנוח חאג' עלי גרה כבעלי הזכויות במקרקעין מכח צו הירושה שניתן לעזבונו (ויצויין כי בין יורשיו של המנוח חאג' עלי גרה כלול גם עזבונו של המנוח יוסף חאג' עלי), וזאת בניגוד לייפוי הכח שניתן למנוח יוסף חאג' עלי, ואף על פי שמקרקעין אלו אינם כלולים בעזבונו של המנוח חאג' עלי גרה. על כן, עותרים התובעים בתביעתם לכך שיוצהר, כי המנוח יוסף חאג' עלי הוא הזכאי להירשם כבעל המקרקעין, וכפועל יוצא מכך זכאים התובעים, שהינם יורשיו, להירשם כבעלי מקרקעין אלו.
5. עם הגשת כתב התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני ובה ביקשו לאסור על הנתבעים להעביר את זכויותיהם במקרקעין לצדדים שלישיים. לאחר שניתן הצו ובמסגרת הבקשה לביטולו, העלו הנתבעים 4 - 6 טענת התיישנות. לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם, בא אני ליתן החלטתי בשאלה זו.
ב. תמצית טענות הצדדים
6. לטענת הנתבעים 4 - 6, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. לטענתם, תביעה זו עוסקת באכיפת זכות חוזית, שכן מדובר בעסקה במקרקעין שלא הסתיימה ברישום. בהתאם לסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "
חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות בתביעה זו הנו 25 שנים, ומועד זה חלף עבר לו, מאחר וייפוי הכח עליו מושתתת התביעה נחתם ביום 21.1.1971, לפני למעלה מ- 36 שנים.
7. מנגד, טוענים התובעים בסיכומיהם, כי טרם חלף המועד להגשת התביעה. לטענת התובעים, על פי פסיקת בתי המשפט התחייבותו של המנוח חאג' עלי גרה כלפי המנוח יוסף חאג' עלי, הקימה כלפי זה האחרון זכות מעין קניינית, זכות שביושר "ישראלית". התחייבות זו אף יצרה יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית בין הצדדים, ומירוץ ההתיישנות נבחן בנוגע ליחסי הנאמנות, מהמועד בו הפר הנאמן את הנאמנות כלפי הנהנה, או ממועד התכחשותו לנאמנות שנוצרה. מועד זה חל ביום 28.11.06, התאריך בו נודע לתובעים על רישום צו הירושה של המנוח חאג' עלי גרה בלשכת רישום המקרקעין, ורק ממועד זה החל מניין תקופת ההתיישנות.
ג. דיון
8. עילת התביעה בתביעה שלפני מבוססת על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שנחתם ביום 21.1.1971 ונערך ע"י נוטריון ציבורי בחדרה, ואשר על פי כתב התביעה העביר באמצעותו המנוח חאג' עלי גרה במתנה לבנו, המנוח יוסף חאג' עלי, את המקרקעין שבבעלותו.
עסקה זו לא הושלמה ברישום, ולכן בהתאם להוראות סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: "
חוק המקרקעין"), יש לראות בה התחייבות לעשות עסקה במקרקעין. הזכות המועברת בהתחייבות מסוג זה אינה זכות במקרקעין, אלא זכות חוזית לקבלת זכות במקרקעין. נפסק בע"א 520/96
אחמד עבד אלעזיז חוסין ואח' נ' מרים מיר ואח', פ"ד נד(3) 487, 494, כי על הגשת תביעה לאכיפתה של זכות זו חלה ההוראה הקבועה בסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, שלשונה:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא -
....
(2) במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה."
כיוון שהמקרקעין נשוא התביעה הם מקרקעין מוסדרים, תקופת ההתיישנות בענייננו היא 25 שנים.
9. יצויין, כי בפסק הדין הנזכר נשללה תחולתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין על מקרה כגון דא. סעיף זה מורה כי "חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה". נפסק כי מטרתו של הסעיף היתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת התיישנות הסותרת את רישומי פנקסי המקרקעין, וכי הסעיף חל על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים (שם, בע"מ 494).
10. מעיון בטענות הצדדים דומה כי המחלוקת אינה נסבה על תחולתו של סעיף 5(2) לחוק, אלא בסיס המחלוקת נסב על המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות. בעוד שהנתבעים 4 עד 6 סבורים כי תקופת ההתיישנות נמנית ממועד חתימתו של ייפוי הכח, סבורים התובעים כי החלתם של יחסי נאמנות בין שני המנוחים מאפשרת למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד בו גילו התובעים את דבר רישום צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין.
האפשרות להחיל את דיני הנאמנות על יחסי הצדדים מבוססת בפסיקה על קיומן של זכויות שביושר. זכויות אלה מוענקות לרוכשים בעסקת מכר מקרקעין, וביכולתן להקים יחס של נאמנות בין המוכרים לרוכשים. דברים אלה עולים מפסק הדין בע"א 6906/00
אחמד ענבטאוי נ' רינה דר (דרויש) ואח', פ"ד נו(5) 280. בפסק דין זה דובר על עסקה למכירת זכויות במקרקעין אשר לא נסתיימה ברישום. בשונה מענייננו דכאן, עסקה זו נערכה בשנת 1963, בטרם תחילתו של חוק המקרקעין. בית המשפט קבע כי על פי דיני היושר האנגליים , הקנו הסכם המכר וייפוי הכח בעסקה לרוכשים "זכויות קניין שביושר". נפסק כי זכויות שביושר אלה, אשר נרכשו לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין מוסיפות לעמוד לרוכשים גם לאחר חקיקתו של החוק, וזאת מכח סעיף 166(א) לחוק המקרקעין, אשר קבע כי "עסקה במקרקעין, והתחייבות לעסקה כזאת, שנעשו לפני תחילת חוק זה, וכן זכות במקרקעין שהיתה מוקנית ערב תחילתו וחוק זה אינו מכיר בה, יוסיף לחול עליהן הדין הקודם" (פס"ד ענבטאוי הנ"ל, בע"מ 286).
כב' השופט אנגלרד הוסיף וקבע (שם, בעמ' 287):