החלטה בתיק א 10973/07

עניינה של החלטה זו הינה טענת המבקש לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת מעשה בית דין.

הרקע לבקשה :

המבקש, איש עסקים, מסר למשיב שלושה קונטיינרים לצורך ניהול פרסום חוצות על גבי קונטיינרים.
בסוף שנת 1997 נדרש המשיב להחזיר למבקש את הקונטיינרים אולם זה סירב לעשות כן, בטענה כי קיים בין הצדדים הסכם שכירות משנת 1994, על פיו התחייב המבקש לשלם למשיב סך של 1,000$ דמי שכירות.

לטענת המבקש, המשיב מחזיק שלא כדין בקונטיינרים ומסרב להחזירם חרף דרישות בעל פה ובכתב ולפיכך עותר המבקש, במסגרת התביעה העיקרית, לתשלום דמי שכירות ראוים בגין השימוש בקונטיינרים החל מיום 1.1.98 ועד למועד הגשת התביעה לרבות תשלום שווי הציוד והכלים שהוחזקו בקונטיינרים, אשר היו רכושו של המבקש והושמדו ו/או נעלמו ו/או נמכרו על ידי המשיב.

המשיב הגיש תביעה שכנגד כנגד המבקש.

לטענתו, ביום 28.9.04 התקשר המשיב עם המבקש בהסכם שכירות להצבת/אחסנת קונטיינרים בשטח קרקע הנמצא ברשותו של זה הראשון. כנגד הסכמת המשיב להצבת הקונטיינרים התחייב המבקש לשלם למשיב הסך השווה ל- 1,000$ בכל חודש (להלן: " ההסכם").
המשיב טוען, כי על פי חוות דעת גרפולוג מיום 4.12.03 נקבע כי ההסכם אותנטי ומחייב.
לטענת המשיב, דמי השכירות בגין התקופה מיום 2.10.94 ועד ליום 30.4.02 נתבעו במסגרת תביעה שהוגשה בת.א. 3446.1/00 וביום 24.2.05 ניתן פסק דין בו חוייב המבקש לשלם הסך של 12,000$ למשיב בגין שנת 1997 וכן קוזז הסך של 60,000$ בגין התקופה שקדמה לשנת 1997, בגין עסקת הלוואה.

עוד טוען המשיב, כי פסק הדין קמא בוטל משהתקבל הערעור ובית משפט שלערעור קבע כי פסק הדין מלא סתירות ופריכות באופן שלא מאפשר להעדיף גרסה של צד אחד על רעהו.
אשר על כן עותר המשיב, במסגרת התביעה שכנגד, לתשלום דמי שכירות החל מיום 1.1.98 ועד ליום הגשת התביעה.

בטרם הוגשה התביעה, הגיש המבקש  כנגד המשיב (ונתבעת נוספת) תביעה להחזר כספים בגין הלוואה שנתן בבית משפט השלום ברמלה במסגרת ת.א. 3446/00. ביום 30.4.2002 הגיש המשיב תביעה שכנגד לתשלום חוב בגין שימוש בשטח הקרקע שלו, לגבי התקופה מיום 2.10.1994 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד (להלן: " התביעה הראשונה").

ביום 24.2.2005 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום ברמלה בתביעה ובתביעה שכנגד (להלן: " פסק הדין").