החלטה בעניין צו סגירה לאולמי נוביה

1.         ביום 2.3.14 ניתן על ידי צו סגירה לאולמי " נוביה" אשר אמור היה להכנס לתוקף ביום 11.3.14, וכדי להפחית מעוצמת הנזקים הצפויים למזמיני           האירועים, הוריתי למשיבים להודיע למזמינים על ביטול הארוע, וההודעה             הייתה צריכה להמסר עד אתמול, 4.3.14.

2.         בפניי בקשה נוספת שהוגשה היום ע"י המשיבים לעכב ביצוע צו הסגירה על            תנאיו השונים, הבקשה מנומקת בצירוף מסמכים, וכן הוגשה היום תגובת             המבקשת המסרבת לבקשה.

3.         מהבקשה ומצירופיה עולה התמונה הבאה:

     א.    לעניין הצבת הכבאיות - בתשובת שירותי הכבאות נמסר כי אין     באפשרותם להקצות רכבי כיבוי לצורך שהייה במקום, וכן כי תחנת הכיבוי       ממוקמת בסמוך לאולמי נוביה.

            ר' מכתב שירותי הכבאות נספח 2 לבקשה.

     ב.    לעניין הצבת עוד שני גרמי מדרגות  -  נטען בבקשה כי גרם המדרגות השני             הותקן   כבר, והודעה זו כנראה מקורה בהתחייבות המסגר כפי שפורטה בדיון      הקודם במסמך מש/8 כי הוא יתקין אותו ביום 3.3.14, אך לא צורף בפניי             אישור על התקנתו, וגרם המדרגות השלישי שהיה אמור להיות מותקן        

            ב- 14.3.14 (ר' מש/8) יותקן כבר היום 5.3.14 והקדמת התקנתו מתאפשרת            ע"י השכרתו מצד ג', צורף אישור לבקשה מסומן 3.

     ג.     לעניין החוסר של מערכת המתזים - נטען כי המתקנים החסרים הותקנו כבר          בחלקם, ויתרתם יותקנו עד מחר 6.3.14 ר' אישורים 4 ו- 6 שצורפו לבקשה.

4.         ביהמ"ש מנסה כל הזמן להלך בין האינטרס החיוני לשמירת שלום הציבור             באופן של ווידוא הפחתת הסיכונים העתידיים, לבין האינטרס החיוני - לא     פחות - של שמירה על צדדי ג' - הלא הם מזמיני הארועים כדי למנוע עגמות            נפש ונזקים רבים העלולים להיגרם לכל הצדדים אם וכאשר יבוטלו     הארועים.

5.         ביום 3.3.14, למחרת מתן החלטתי, ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון, בעניין אופן הפעלתו של סע' 17 לחוק לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968.

            לענייננו, ובמיוחד לעניין עריכת האיזון בין האינטרסים השונים כאמור לעיל,         נאמרו הדברים הבאים:

"19.           המסגרת העיונית להכרעה בבקשה לפי סעיף 17 דומה במאפייניה לזו הנוהגת בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בשינויים המחוייבים. כלומר, על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס      לנאשם בכתב האישום ולקיומה של "עילת הפסקת עיסוק מיידית" - עליה לשכנע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט - מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור; וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר. במסגרת מלאכת האיזון מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב. לעניין דרך בחינתה של התשתית הראייתית הנדרשת למתן הצו, ניתן להקיש, בשינויים המחוייבים, מההלכה הנוהגת לגבי תשתית ראייתית לצורך מעצרו של נאשם עד תום ההליכים. לפי הלכה זו, רמת ההוכחה הנדרשת אינה זו הנוהגת בהליך העיקרי - היינו: מעבר לכל ספק סביר, אלא די בבחינת כוח ההוכחה הגולמי הטמון בחומר החקירה. בית המשפט נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני   הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996)). לצורך מתן צו לפי סעיף 17 לא יסתפק בית המשפט בבחינת התשתית

הראייתית הלכאורית להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום, אלא יוסיף ויבחן במשקפיים אלה אם הונחה תשתית מספיקה לביסוס עילת הפסקת עיסוק מיידית כאמור"

            ר' רע"פ 4384/13, מדינת ישראל נ. מיאו והאו בע"מ ואח', כב' הש', חיות, פוגלמן ועמית, פסה"ד מפי כב' הש' פוגלמן  מיום   3.3.14.

6.         התמונה המצטיירת מהמפורט בבקשה ושפורט בסע' 3 לעיל, היא כי מידת " המסוכנות המיידית" לכאורה פחתה באופן המצדיק הערכה מחדש בדבר      נחיצותו של הסעד הזמני שנפסק בהחלטה הקודמת.

7.         לעניין התנגדות שירותי הבריאות, עיינתי בתגובה ובמכתב משרד הבריאות             מיום 4.3.14 ואני סבור כי אין בהם             די כדי להורות על סגירת האולם -           כאשר מנגד עומד החשש לביטול ארועים.

8.         אשר על כן אני מורה כדלהלן:

     א.    בזיקה לאמור בהחלטתי מיום 2.3.14 אני קובע כי צו הסגירה ייכנס לתוקף             ביום 21.3.14 שעה 15:00.

    ב.     אני מעכב ביצוע התנאים המפורטים בסע' ג'-ה' להחלטה הנ"ל, עד למתן    החלטה אחרת.