החלטה בעניין ניכור הורי

אין עורר כי אך ניתנה החלטה בדיון הקודם, ביום 26.11.2018 והנה, נותק הקשר בין האם לבין הקטין. לא סתם נותק הקשר, אלא שכפי שמובא בפרוטוקול לעיל, בגסות נותק הוא.

את בקשה 6 יש, בעצם, לקרוא כבקשה שלא להמתין למועדים שנקבעו בפרוטוקול הקודם ולומר כי יש לטפל בסוגיה שלפניי כבניכור הורי ללא שהיות ולאלתר.

למעשה, ספק גמור בעיניי אם זקוק אני לאמירה של מומחה על-מנת לקבוע כי לפניי ניכור הורי ומהדרג הנחשב כחמור ביותר מכולם, לאמור סרבנות ללא צידוק קיים של קטין לראות את אמו ולפגוש בה.

כאשר מוסבר לי על-ידי האב עמו מתגורר הקטין, כי הסיבה לסרבנותו של הקטין היא בגדר מסתורין שיש לתור אחריו, כמו אמרת שאין בנמצא סיבה שניתן "להניח עליה את האצבע" ולומר כי קיים צידוק לסרבנותו של הקטין.

נכון שמדובר בילד הלומד בחינוך המיוחד ונכון שמדובר בילד חרדתי. אלא שאותן חרדות לא תמול ולא שלשום "נולדו" והן לא הפריעו לילד לקיים קשר עם שני הוריו.

במילים אחרות, הטריגר לניכור ההורי ספק גמור אם קשור לנסיבותיו המיוחדות של הקטין, אף כי ברור שהקטין, על נסיבותיו המיוחדות, הוא "טרף קל" להורה מנכר.

כאשר מתארת באת כוח האב בחינניות את האב כ"דמות צבעונית", קשה לי לראות את החינניות שבדבר. בקלות יכול אני לראות על אותה תכונת התנהגות דווקא דורסנות או ראיית העולם על-ידי האב בדרכו שלו ואין בלתה.

ועוד אמר לי האב במילותיו שלו, שאסור לכפות על הקטין סדרי ראיה, או בלשון המודרנית זמני שהות. במילים אחרות, הרי לך נקודה נוספת המתאימה לתיאור תופעת הניכור ההורי.

כאשר נמצא הקטין אצל הורה, במקרה הזה אצל האב, האחריות עליו לוודא את הקשר בין הקטין לבין האם, שאם לא כן ייתפס הוא כהורה מנכר.