האם ההסדר בין הצדדים הוא הסדר כובל

השופט א' ברק:

האיגוד הבינלאומי של חברות הובלה באויר )י.א.ט.א.( כיר באפשרות של רכישת כרטיסים
מוזלים בטיסות לישראל וממנה. תנאי לכך הוא, שהטיסות תיעשינה במסגרת קבוצת נוסעים עם
מספר מינימאלי של נוסעים. על הנוסעים להזמין שירותי קרקע בסכום מינימאלי בארץ היעד.
מועד היציאה והחזרה וכן מסלול הנסיעה צריך שייקבעו מראש. לחברת אל-על מזה ולסוכני
הנסיעות בישראל מזה נתחוור, כי סוכן הנסיעות הבודד אינו יכול לארגן קבוצות נוסעים,
שיענו על דרישותיה של י.א.ט.א. חשבו ומצאו פתרון: תוקם חברה - היא, תור אויר
)ישראל( בע"מ, המערערת שלפנינו - אשר מחצית מניותיה יהיו בידי אל-על ומחצית מניותיה
בידי סוכני הנסיעות. כל סוכן נסיעות יפנה לאותה חברה, ורק אליה, את כל ההזמנות
לטיסות הקבוצתיות. הסוכן יגבה מהנוסע את המחיר המוזל בתוספת מסוימת, אשר חלקה יכסה
את הוצאות תיפעולה של תור אויר )ישראל( בע"מ, וחלקה האחר יוחזר לסוכנים כעמלה,
המיתוספת לעמלה אותה מקבל הסוכן מחברת התעופה המבצעת את הטיסה. באמצעות הסדר זה
יכולה המערערת לארגן מספר ניכר של טיסות קבוצתיות, בתדירות גדולה וליעדם רבים, כאשר
הצרכנים נהנים ממחירים מוזלים. החברה קמה, ומקובל על הכול, כי ההסדר העומד ביסודה
הוא הסדר כובל כמשמעותו בסעיפים 2 ו-4 לחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959 )להלן -
החוק(. נתגלעו חילוקי דעות בין המערערת מזה לבין הממונה על הגבלים עסקיים מזה, אם
ההסדר האמור הוא "הסדר שכל כבילותיו נוגעות לתובלה בין-לאומית". שאם כן, כי אז מכוח