ה"פ 50187-10-14 דיין נ' חסין ואח'

1.התובענה בתיק זה היתה המרצת פתיחה לסעדים הצהרתיים, שתמציתם הצהרה שרכב, שנתפס בהליכי מימוש משכון הרשום ברשם המשכונות לטובת המשיב 2 (שבמסגרתם מונה המשיב 1 ככונס נכסים), הוא בבעלות המבקש, וכי אין תוקף למשכון.

2. במסגרת התובענה התבקש בית המשפט להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, וביום 6.11.2014 הוריתי על עיכוב כאמור, "בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 5000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת נזק העלול להיגרם למשיבים עקב העיכוב" (פס' 2 להחלטה). העירבון – הופקד.

3.בדיון שהתקיים ביום 28.1.2015 טענו המשיבים כי המשך החזקת הרכב במחסנים במהלך בירור התובענה גורם להפסדים, והמשיבים הציעו שהרכב יימכר (כך שהתמורה מהמכירה תחולק בהתאם לתוצאת פסק הדין בתובענה). לא עלה בידי המבקש להסכים להצעה זו (פרוטוקול, ע' 3).

4. בסיכומי המשיבים, ביקשו הם, בנוסף לדחיית התובענה וחיוב המבקש בהוצאות, לחייבו לשלם בגין נזק שנגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב מכירת כלי הרכב (פס' 42 לסיכומים; להלן: הבקשה בענין נזק). מדובר למעשה בבקשה לחילוט ערבון (ראו תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), במסגרתו בית המשפט הדן בתובענה רשאי "לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם" להורות על חילוט העירבון (בפועל סכום הנזק הנטען חרג מסכום העירבון, אך כפי שיתברר להלן מתייתר הצורך להידרש לנושא זה). בפסק הדין מיום 3.5.2015 קבעתי כי דין התובענה להידחות. לאור הבקשה בענין נזק, הוריתי בפסק הדין כי המשיבים יגישו תצהיר המגובה באסמכתאות בענין הוצאותיהם (קרי – נזקם), וקבעתי מועד לתגובת המבקש, שלאחריה תינתן החלטה משלימה בנושא. המשיבים הגישו תצהיר, ובתגובת המבקש ביקש הוא לקבוע דיון על מנת לאפשר למבקש לחקור את המצהירה מטעם המשיבים בנושא הנזק הנטען.

5.בפתח הדיון בבקשה בענין נזק ביום 20.7.2015 הבהיר בהגינותו ב"כ המשיבים כי הוגשו מסמכים בענין הערכות שווי הרכב במכירה, אולם בינתיים הרכב נמכר בפועל. הוא הודיע שהוא מחזיק בהחלטה שיפוטית של רשם ההוצאה לפועל בענין סכום המכירה בפועל (המביא לתוצאה לפיה הנזק הנטען הוא נמוך במעט מההערכה). ב"כ המבקש הסכים לעיין בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, אולם הוא התנגד להגשתה, לא רק לאור טענתו שהיא ניתנה כחודשיים לפני הדיון ואך לא הומצאה לו, אלא גם לאור טענות בדבר כשרות הליכי כינוס הנכסים שהובילו למחיר סופי זה (בין היתר טען ב"כ המבקש כי הקונה הוא אותו קונה מההתחרות המקורית וכי לא הומצא פרוטוקול התמחרות, לא מההתמחרות הראשונה, וגם לא מהשניה). זאת עוד. החקירה הנגדית שערך ב"כ המבקש למצהירה מטעם המשיבים הבהירה כבר מראשיתה כי, לגבי חלק מהנזקים הנטענים עקב העיכוב במכירת הרכב, הטענות אינן מגובות באסמכתא על תשלום בפועל; ואילו לגבי חלק אחר צורפו אסמכתאות על תשלום בידי כונס הנכסים ולא בידי הבנק. המצהירה מטעם הבנק טענה שכונס הנכסים משלם והבנק משפה אותו, אך טענות אלה לא צוינו בתצהיר, גם לא גובו במסמכים. בנסיבות אלה המשיבים נעתרו להצעת בית המשפט למשוך את הבקשה בענין הנזק, כך שהוצאות ייפסקו בפסק הדין "ברגיל" ללא בקשה ל"הוצאות מוגדלות". ובמינוח מדויק יותר: המשיבים ויתרו על בקשתם לפסוק להם כספים בגין הנזק שגרם צו עיכוב ההוצאה לפועל, וייפסקו הוצאות כרגיל במסגרת פסק הדין. הצדדים הסכימו כי –

"הבקשה תמחק. יאיר חי דיין [המבקש בהמרצת הפתיחה] מבקש הוצאות בגין הבקשה [בענין נזק] ללא קשר להוצאות בהליך והמשיבים מותירים את עניין ההוצאות בגין הבקשה היום לשיקול דעת בית המשפט".

מחקתי את הבקשה בענין נזק וקבעתי כי ההחלטה בדבר הוצאות בגינה תינתן יחד עם ההחלטה בקשר להוצאות בהליך כולו (פרוטוקול 20.7.2015 ע' 76).

6.נותר, אם כן, להשלמת פסק הדין מיום 3.5.2015, לפסוק שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לטובת המשיבים בגין המרצת הפתיחה, ולקבוע האם יש מקום לנכות מסכומים אלה בגין הוצאות המבקש בבקשה בענין הנזק.

7.בגין המרצת הפתיחה, הנני מחייב את המבקש יאיר חי דיין לשלם למשיבים יחד ולחוד שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים בסך 10,000 ₪. אינני פוסק סכום גבוה יותר, כי אמנם הטענה בבסיס התובענה – טענה קניינית – נדחתה, והסעדים שהתבקשו – סעדים הצהרתיים – לא הוענקו; אולם, כפי שפורט בהערה בפסק הדין, הבנק פעל למצער מתוך התרשלות בהחלטתו למחוק את רישום המשכון מושא התובענה ממרשמי משרד הרישוי אך להותיר רישומו במרשמי רשם המשכונות (פס' 15). למעט בבקשה בענין נזק (שנמשכה), המשיבים לא הצביעו על הוצאות (מעבר לשכר טרחת עורך דין) שנגרמו להם בהמרצת הפתיחה.