ה"פ 45912-01-16 - פסקדין

בקשת המשיבים לחיוב המבקש בהמצאת התחייבות עצמית, ערובה והפקדת ערבון, לפצויים בגין כל נזק שיגרם להם כתוצאה מצו המניעה הזמני שהוצא לבקשת המבקש בתיק זה ביום 8.2.16 (ואשר תוקפו הוארך ביום 20.3.16).

רקע בקשת המשיבים הינו בקשה שהגיש מנהל עזבון המנוחה למתן צו זמני למניעת דיספוזיציה בקרקע המצויה בסמוך לישוב בית חנן, שעניינה מחלוקת בשאלת בעלות בקרקע, כנגד המשיבים הרשומים כבעלי הזכויות בה מכח ירושת אביהם. בהמשך הוגשה אף תובענה העותרת להורות על ביטול רישום הקרקע על שם המוריש, שעל פי הנטען זכה בה תוך התחזות, ובהתאם לבטל את ירושת הקרקע ליורשיו - המשיבים 1 ו-2, ולהעברת הרישום בה על שם העזבון – המבקש.

תמצית נימוקי הבקשה היא, כי על יסוד צו המניעה נרשמה הערה בלשכת רשום המקרקעין, שבעטיה סוכלה עסקה במקרקעין שביצעו המשיבים. בחינת הבקשה המקורית מעלה כי ניתנה התחייבות עצמית של צד ג', שאינו בעל דין בתיק והוא חסר כל מעמד בבקשה ובהליך העיקרי, ואינו נמנה אף על יורשי עזבון המנוחה. עפ"י התקנות נדרשת התחייבות המבקש עצמו ומשהוגשה הבקשה על ידי מנהל העזבון, הוא שצריך לקיים את תנאי התקנות.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי יש לדחות את התובענה על הסף, שכן הוגשה עשרות שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, נגועה בשיהוי קיצוני, אינה נתמכת בבדל ראיה, ונוכח הנטל הכבד המוטל על המבקשים המתיימרים לתקוף רישום בן כ – 60 שנה בספרי המקרקעין, בטענות כנגד מי שאינם בין החיים עוד, רישום המהווה ראיה חותכת לתוכנו.

תגובת מנהל העזבון נתבקשה ונתקבלה ובה עותר הוא לדחיית הבקשה. תמצית טיעוניו היא, כי מדובר במשיבים שמקור בעלותם בקרקע כמו גם ידיעת העובדות מצידם וגרסתם בנוגע להליך אינו ברור. לדבריו של מנהל העזבון, העובדות המהוות יסוד לתביעתו נודעו לו רק משעיין לאחרונה בעקבות צו שניתן בתיק דנן במסמכי רשם המקרקעין, ועל כן אין לקבל את טענת ההתיישנות והשיהוי המועלית על ידי המשיבים. כן טוען הוא לסתירות בגרסת המשיבים אל מול גרסת אביהם – המוריש, בדבר מועד ונסיבות רכישת הקרקע, מימון הרכישה ועוד. באשר למוסר ההתחייבות – המדובר אכן בצד שאינו יורש עזבון התובע, אלא ביורש של יורש ועל כן מעמדו הנטען הוא של בעל דין.

המשיבים הגישו תשובה לתגובה ובה חוזרים הם למעשה על טענותיהם.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, מצאתי להיעתר לה.

בהתאם לתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, תנאי למתן סעד זמני הינו המצאת התחייבות עצמית מצד מבקש הסעד:

"לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת". (ההדגשה אינה במקור – י.ש).