ה"פ 35154-01-15 - פסקדין

לפניי המרצת פתיחה אשר מבוקש להחיות במסגרתה את חברת חלקה 211 בגוש 7162 בע"מ (להלן: "החברה") בהתאם לסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות"). כמו כן, מבוקש לרשום את המניות בחברה על שם המבקשת, הגב' נאז (זאר) תדיון שיבא (להלן: "המבקשת").

החברה התאגדה ביום 16.9.1960 ונמחקה ביום 23.12.1985. בבעלותה זכויות במקרקעין הידועים כחלקה 211 בגוש 7162 (להלן: "המקרקעין") חלקות משנה 2, 6, 7 ו-11 המהווים יחידות בבית משותף המצוי ברח' הבעש"ט 32 חולון (להלן: "הנכסים" ו"הבניין", בהתאמה). עיון בתדפיס מידע מרשם החברות מעלה כי מניות החברה אינן רשומות ע"ש המבקשת או מי מבני משפחתה אלא ע"ש: שמואל גול; דוד ציוני; טולדו ציונה; ואביאני ישראל. מספרי תעודת הזהות של אנשים אלה אינם רשומים בתדפיס וכתובותיהם נחזות פיקטיביות (כך למשל כתובת בעל מניות 1 הינה "מלל" וכתובת בעל מניות 3 הינה "ץ 14").

המבקשת טוענת כי אין היא או בני משפחתה מכירים את האנשים הרשומים כבעלי מניות החברה; כי למרות שהחברה לא נרשמה ע"ש בעלה המנוח, מר סולימן תידיון שיבא ז"ל (להלן: "תדיון האב"), שנפטר ביום 18.12.1979 מניותיה היו שייכות לו; כי למיטב ידיעתה תדיון האב רכש את הזכויות במקרקעין טרם עליית המשפחה לארץ מאירן באמצעות רכישת מניות החברה וכהשקעה לקראת העלייה ארצה; כי היא היורשת היחידה של זכויות החברה לאחר שילדיה הסתלקו מחלקיהם בירושה לטובתה; כי כל מסמכי החברה הוחזקו אצל עו"ד בצלאל בנימין ז"ל ולאחר מכן אצל עו"ד דוד מילשטיין ואבדו בהצפת מים שפקדה את המחסן בו אוחסנו ע"י האחרון בתקופה בה היה בכלא בשל ביצוע עבירת גניבה בידי מורשה; כי חרף העדר הרישום כבעלי מניות החברה, לאחר פטירת תדיון האב החברה באמצעות בני משפחת המבקשת התקשרה בשנות השמונים בעסקת קומבינציה במסגרתה הוקם הבניין. חלק מיחידות הבניין נרשמו ע"ש החברה והאחרונה אף מכרה דירה לצד ג'. כיום מתגוררת המבקשת באחת הדירות בבניין.

לשיטת המבקשת, למעט עסקת הקומבינציה לא היו לחברה פעילויות עסקיות נוספות. למיטב ידיעתה אין לחברה נכסים נוספים זולת המפורטים לעיל. מטרת ההחייאה הינה לצורך רישום המניות ע"ש המבקשת ולאחר מכן פירוק החברה מרצון באופן שיאפשר את רישום הנכסים ע"ש המבקשת ורישום זכויות צד ג' בדירה שרכש מהחברה.

רשם החברות אינו מתנגד להחייאת החברה אך מתנה אותה בתנאים ובכלל זה: המצאת תצהיר מקורי מטעם המבקשת לתמיכה בתובענה (הוגש תצהיר בנה); הגשת דו"ח שנתי מקורי ועדכני; הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה להחייאת החברה, אשר רשם החברות מסכים לה מראש; תגובת בעלי המניות ו/או יורשיהם לתובענה, ככל שישנם; פרסום מודעה בעיתון יומי המיידעת את הציבור בדבר הגשת התובענה ופונה לבעלי עניין להגיש התנגדותם/ עמדתם; פירעון מראש של מלוא חוב האגרות השנתיות לרבות בגין שנת 2015 בסך 49,566 ₪. שכן, לשיטת רשם החברות, המבקשת הינה לכאורה בעלת מניות בחברה ולכן אחראית הן לזכויותיה והן לחובותיה. פעילות העברת הנכס לידיה תעשיר את כיסה של המבקשת.

המבקשת מסכימה להמצאת דו"ח שנתי עדכני; המבקשת מתנגדת להמצאת תצהיר מטעמה וטוענת שאין לדרישה זו כל אחיזה בתקנות וגם אין לה אופי מהותי משמעותי כיוון שרוב העובדות אינן ידועות לה אלא לבנה, מגיש התצהיר, וממילא חתימתה תבוא במסגרת הדו"ח השנתי שיוגש.

למעשה המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים הינה לעניין דרישת רשם החברות לתשלום אגרות באופן רטרואקטיבי. המבקשת מפנה לעע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (להלן: "עניין סלומון") וטוענת שעל רשות ציבורית כדוגמת רשם החברות חלים דיני ההתיישנות הרגילים בכל הקשור לגביה פסיבית של חובות עבר וכן דיני שיהוי (ראו פירוט בסעיפים 9 – 19 לבקשת המבקשת מיום 29.4.2015).

לשיטת המבקשת, דרישת רשם החברות שתשלם חוב בן 33 שנים של החברה הינה בלתי סבירה ונגועה בשיהוי קיצוני, בתמצית טוענת: רשם החברות הוא שהכניס את החברה לסטאטוס "מחוקה" באופן חד צדדי ומבלי שביקשה; לחברה יש זכויות במקרקעין ורשם החברות יכול היה להיפרע מהחברה זמן סביר לאחר הצטברות החוב אך הוא לא נקף אצבע לגבייתו; רשם החברות מעולם לא פעל נגד החברה במטרה לגבות את החוב והדבר משליך על עניין תקופת ההתיישנות, דבר לא עצר אותה; רשם החברות ידע כל השנים על החוב המצטבר ולא הודיע; אפילו תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק להתיישנות פסק דין (25 שנים) חלפה עברה לה; מחדל רשם החברות מגביית חוב האגרות נמשך למעלה משלושה עשורים ולכן נגוע לכל הפחות בשיהוי כבד; לפי הנחיית היועמ"ש לממשלה יש לפתוח בהליכי גביה אקטיביים בתוך 3 שנים לכל המאוחר ממועד יצירת החוב ובמשלוח דרישת החוב יש לפרטו; רשם החברות אמור היה להגיש תביעה על מנת לגבות את החוב ולהימנע מגביה פסיבית כמו כן לאור תחולת דיני התיישנות רגילים על התביעה להיות בגין 7 שנים קודמות בלבד; רשם החברות לא הצביע על מקור חוקי לגביית תשלום רטרואקטיבי (ראו סעיפים 29-35 לבקשה מיום 29.4.2015); יש חוסר תום לב בניסיון לגבות את תשלום האגרה מצד ג' קרי המבקשת שאינה החברה עצמה. חוב האגרות השנתיות הוא של חברות. חיוב המבקשת כמוהו הרמת מסך אוטומטית. מה גם שהמבקשת טרם נרשמה כבעלת מניות בחברה. לאור האמור, עותרת המבקשת כי לאחר החייאת החברה תשלם האחרונה אגרה שנתית לתקופה של 7 שנים; בתקופת היווצרות החוב לא נתן רשם החברות שירות כלשהו לחברה ועסקינן באגרה שהינה תשלום בתמורה לשירות; המבקשת לא היתה מעורה בעניינה החברה.

רשם החברות הודף את טענות המבקשת וטוען שיש להתנות את החייאת החברה בפירעון מראש של מלוא חוב האגרות. שכן, המבקשת טוענת שהיא ובנה הם בעלי המניות בחברה משכך מצויים במעגל הפנימי של המופקדים עליה ואחראים למילוי התחייבויותיה; החברה נמחקה ע"י רשם החברות בסנקציה המוכרת כחוק, לאחר שלא הגישה דיווחים ולא שילמה חובותיה. לאחר מחיקתה לא ניתן לתבוע אותה; החייאת החברה מבוקשת כדי להעביר את זכויות המקרקעין מהחברה למבקשת, דבר שיקנה לה רווח כלכלי כאמור ולכן אין מקום ליתן לה פטור, מה גם ואין מדובר בהחייאה לצורך ביצוע פעולה המחויבת על פי דין, כדרישת סעיף 369 לפקודת החברות.