ה"פ 17765-06-11 - פסקדין

1.לפניי בקשה מטעם הממונה על נכסי נפקדים (פיצויים) (להלן: "הממונה"), להגשת ראיה חדשה – תמצית רישום מורחבת שכוללת תאריך פטירה של מר לוטפי נבולסי ז"ל. הבקשה הוגשה לאחר שתם שלב הראיות במשפט ובמועד שסמוך לפני הגשת סיכומי המבקשת בתובענה.

2.לטענת הממונה, העד המרכזי מטעם המבקשת, מר באסילא עסאף, מסר בחקירתו הנגדית גרסה לפיה, הוא נפגש עם מר נבולסי מספר פעמים בקשר לעסקה נשוא התביעה במהלך שנת 1994. מבדיקת הממונה עולה, שמר נבולסי נפטר עוד בתאריך 02.01.1993. לצורך הוכחת מועד הפטירה נתבקשה הגשת תמצית הרישום.

3.המבקשת התנגדה לבקשה.

לשיטתה, מר עסאף מסר תצהיר עדות ראשית. באותו התצהיר נאמר במפורש כי נערכו פגישות רבות בין מר עסאף לבין מר נבולסי. מכאן, שניתן היה להגיש את "הראיה החדשה" בסמוך לאחר הגשת תצהירו של מר עסאף. מעבר לכך, מעדותו של מר עסאף לא עלה כי נערכו פגישות לאחר חתימת הסכם המחאת הזכויות. מכאן, שאין תרומה ממשית לצירוף הראיה החדשה.

דיון והכרעה:

4.הלכה היא כי ניהול תקין של ההליך הדיוני מחייב שמירה על הכללים שקובעים את סדר הבאת הראיות. אחד הכללים החשובים הוא כי יש להגיש את הראיות ב"חבילה אחת" [ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי פ"ד יט(4) 337 (1965)]. רק במקרים חריגים תתאפשר הגשת ראיות לאחר תום שלב ההוכחות [ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו(3) 738 (1992)].

5.בענייננו, סוגיית הפגישה בין העד מטעם המבקשת, מר עסאף, עם מר בידס ומר נבולסי עלתה במפורש בסעיף 40 לתצהירו של מר עסאף:

"עוד ביום 28.6.94 המחה המבקש את כל זכויותיו לקבלת פיצויים מכוח חוק נכסי נפקדים (פיצויים) למבקשת 2. במסגרת זאת, מסר המבקש ייפוי כוח בלתי חוזר לב"כ המבקשת 2 באותה עת. אבהיר כי בידס ז"ל נפגש עימי באותם ימים יחד עם לוטפי נבולסי שתיווך בעסקה עם סביוני רש"ל ולכן הייתי מודע לכל פרטי העסקה ואף לכך ששולמו לבידס מלוא התשלומים."

6.מכאן שיש ממש בטענת המבקשת לפיה, ניתן היה בשקידה סבירה להגיש את תמצית הרישום כראיה מטעם הממונה, בטרם ישיבת ההוכחות או אפילו במסגרת חקירתו הנגדית של מר עסאף בבית המשפט. כזו לא עשה הממונה. בכך יש כדי מחדל דיוני של ממש.

7.עם זאת, אני רואה חשיבות במתן אפשרות להגשת תמצית הרישום. יש בתמצית הרישום, המעידה על פטירתו של מר נבולסי בראשית שנת 1993, כדי להשפיע על משקל גרסתו של מר עסאף, אלא אם כן יימסר הסבר מניח את הדעת מצד העד. מנקודת מבט זו מדובר בראיה שדרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבעל דין לעמוד באופן מלא ושלם על זכויות המהותיות. בנסיבות אלה, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף כאשר אי-הגשתה נובעת ממחדלו של בעל דין, או שהיא מוגשת בשלב מאוחר יותר [רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(4) 577, 579 – 580 (2001)].