דמי שימוש לאחר גירושין

בפניי תביעה לדמי שימוש ראויים על סך של 339,500 ₪.

רקע עובדתי רלוונטי

1. התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י ביום 29.12.68 בארה"ב. כנובע מקשר הנישואין, נולדו לצדדים חמישה ילדים - כיום כולם בגירים.
2. לאחר עליית הצדדים לישראל, רכשו הם בית ביישוב ש. (להלן: "הבית").
3. במהלך שנת 1999, יחסי הצדדים עלו על שירטון, משכך עזב התובע את הבית והנתבעת המשיכה להתגורר בו תקופה ארוכה יחד עם שתיים מבנותיה וכיום ממשיכה להתגורר בו לבד.
4. בין הצדדים התנהלו הליכים בבית הדין הרבני בירושלים והצדדים התגרשו ביום 3.5.2001.
5. ביום 17.9.2002 ניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי פסק דין בו נקבע, בין היתר, כי:

"דירה תחולק בשווה בין הצדדים, לאחר קיזוז המשכנתא וקיזוז החובות של כל צד שלא שולמו על ידו כשמחצית תשלום המשכנתא מוטלת על שניהם בשווה, מאז יום הגירושין, ועד ליום הגירושין תשלומי המשכנתא מוטלים על הבעל. ערך הדירה יקבע לפי שמאות מוסכמת של השמאים ביר ותמרי.

6. ערעור שהגיש התובע על החלטת בית הדין האזורי, התקבל והדיון הוחזר לבית הדין האזורי בכדי שיכריע, בין היתר, בשאלת ערך הבית ואופן פירוק השיתוף בו. חרף ההחלטה, בית הדין הרבני האזורי לא סיים את מלאכתו ולא ניתנה הכרעה סופית של בית הדין.
7. התובע פנה לבית משפט זה בתביעה לדמי שימוש ראויים פעמיים:
   
   בפעם האחת בשנת 2006 , במסגרת תמ"ש 13935/98 אשר נמחקה בעקבות מו"מ שהתקיים בין הצדדים שהבשיל לכדי הסכמה שלא כללה חיוב בדמי שימוש ראויים;
   
   בפעם השנייה, בשנת 2014 במסגרת תמ"ש 19802-03-14 שנמחק בשל חוסר מעש כאשר דבר קיומו של הליך זה לא הובא לידיעת הנתבעת שעה שעה שלא בוצעה לידיה מסירת כתבי בי דין.
8. ביום 20.11.2016 התובע הניח על שולחנו של בית המשפט תביעה בתלה"מ שבכותרת.
9. ביום 2.1.2017 הגישה הנתבעת כתב הגנתה.
10. ביום 1.5.2017 התקיים דיון כשבסיומו, הושגה הסכמה דיונית כי יינתן פסק דין על יסוד הסיכומים מבלי שיתקיים הליך של שמיעת ראיות.

טענות התובע בכתב התביעה