בפניי תביעות הדדיות בין עו"ד מוטי בן-ארצי ומר עדי סינטר בגין הוצאת לשון הרע זה על זה, בניגוד לחוק איסור לשון הרע (התשכ"ה -
1965, להלן:
"החוק").
ראשון הגיש את תביעתו מר עדי סינטר, ואחר כך עו"ד בן-ארצי. מר סינטר תושב קריית מוצקין, וכך גם עו"ד בן-ארצי, אשר כיהן בזמן הרלוונטי לשתי התביעות, כחבר מועצת העיר.
הדיון בשתי התביעות אוחד.
יש לומר בפתח הדברים, כי החלטתי לדחות את שתי התביעות.
להלן הנימוקים
:
הרקע לסכסוך הוא הקמת קיוסק בשטח שהוקצה ע"י עיריית קריית מוצקין עבור מר סינטר, בהליך שנוי במחלוקת: העירייה ביקשה להקצות את השטח למר סינטר ולאפשר הקמת הקיוסק, בעוד שעו"ד בן ארצי, שהיה כאמור חבר במועצה התנגד והוביל מהלך אשר בסופו של דבר הביא לסילוק הקיוסק.
מר עדי סינטר טען בכתב תביעתו, כי עו"ד בן-ארצי הוציא דיבתו רעה, כאשר בעיתונות המקומית הכתובה, פורסמו דברים בשמו, אשר סווגו את מר סינטר כעבריין, או מנהל פעילות עבריינית, ואילו בטלוויזיה המקומית ב"הוט" התראיין ליד המבנה והתייחס גם בראיון לעבריינים ו/או התנהגות עבריינית.
מר סינטר הדגיש בכתב תביעתו, כי אכן בכל הפרסומים שמו לא הוזכר במפורש, אך ההקשר בו נאמרו הדברים, במיוחד לגבי קיוסק אשר הופעל על ידו ברשות ראש העיר דאז (ב-
2006), והיה נשוא הכתבה בעיתון "הד הקריות" ו"ערי המפרץ" הביא לכך, כי היה ברור לכל מי שגר באזור ועובר על פני הקיוסק, דהיינו תושבי קריית מוצקין המכירים איש את רעהו, כי מדובר בו, במר סינטר.
מר סינטר טען בכתב תביעתו, כי הפרסומים פגעו קשות בו ובבני משפחתו, השפילוהו והרעו את מצב בריאותו ומצבו הכלכלי, עד כי הוא מתקשה לשלם עבור תרופות, שהוא נזקק להן בהיותו נכה 100%, נכות אשר נגרמה לו לאחר שבנו נרצח.
מדובר ב-
3 פרסומים שנעשו כלהלן: "ערי המפרץ" ב-
13.10.06, "הד הקריות" ביום
24.11.06, ובערוץ הטלוויזיה המקומית ב-
אוקטובר 2006.
הפרסומים הנ"ל תיארו את מר סינטר כפושע, נועדו לבזותו ולהשפילו, ועל כן עו"ד בן-ארצי עוול כלפיו את העוולה של לשון הרע, והוא זכאי לפיצויים בגין כך.
מר סינטר פנה לעו"ד בן-ארצי, כי יחזור בו, אך עו"ד בן-ארצי התעלם.
מר סינטר מעריך את נזקיו בסך של
500,000 ש"ח.
הגנתו של עו"ד בן-ארצי הייתה, כי הרקע הוא עבודתו במסגרת מועצת העיר כנבחר ציבור, כאשר התנגד נמרצות להליך בלתי חוקי, לדעתו, להקמת קיוסק בשטח השייך לעירייה, וללא היתר בנייה כדין, ומבלי שמר סינטר היה האדם הזקוק לכך.
התנגדותו, שהייתה הן במליאה בישיבה בשנת
2004, והן במוסדות התכנון לאחר מכן, הייתה לגופו של עניין, ואז לא ידע כלל כי מר סינטר הוא הגורם עבורו נעשה ההליך המתיר לו הקמת קיוסק בצורה שאינה חוקית.
באף אחד מן הפרסומים לא נזכר שמו של מר סינטר, היות וכאמור לא ידע זאת כלל בזמן אמת. יתר על כן, בכתבה ב"הד הקריות" ננקב בשמות של "עבריינים", ולא נכלל שמו של מר סינטר. יחד עם זאת, ברור שמי שמקים מבנה שלא כדין וללא היתר הוא עבריין. הקמת מבנה כזה היא עבירה פלילית, שעונשה יכול להיות גם מאסר בפועל. אם מר סינטר נפגע אישית, הרי הוא זה שהקים את המבנה, והוא העבריין.
עו"ד בן-ארצי מציין בכתב הגנתו, אשר יותר מאוחר הפך להיות כתב תביעה, כי במהלך ישיבה של מועצת העיר אשר דנה בנושא, ביום
2.6.2004 מר סינטר התפרץ כלפיו וכינה אותו בשמות גנאי, וכי לאחר החלטת וועדת הערר אשר קיבלה את הערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר את המבנה והורתה להורסו, ואכן הוא נהרס, הוצת רכבו ונשרף כליל. יותר מאוחר, כאשר נעשה ניסיון נוסף שכשל לאשר את המבנה, הוצת גם משרדו.
אין לשון הרע כלפי מר סינטר, אם הוא זה אשר אכן בנה את המבנה, שכן הבנייה הייתה בלתי חוקית, והעובר על החוק - עבריין. יתר על כן, אין לשון הרע כלפי מר סינטר, כאשר אין שמו מוזכר במפורש.
טענות ההגנה של עו"ד בן-ארצי היו: