דחיית תביעה לפירוק שיתוף עקב רישום למראית עין

האם זכאי הנתבע למנוע את פירוק שיתוף בדירה הרשומה על שמו ועל שמה של אחותו התובעת, לאור טענתו כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין אינו משקף את הבעלות האמיתית בדירה והדירה שייכת לעיזבון אבי הצדדים?

א.         רקע עובדתי

1.         אביהם המנוח של הצדדים (להלן: "האב") רכש בשנת 1978 דירה ב... (להלן: "הדירה").

2.         האב רשם את הדירה על שם שני הצדדים בהליך זה, שהם שניים מאחד עשר ילדיו.

3.         בעת שהאב רשם את הדירה ע"ש הצדדים, התובעת היתה בת שלוש שנים והנתבע בן שנה אחת.

4.         הדירה לא היתה הנכס היחיד שהאב רשם ע"ש מי מילדיו. האב רשם משרדים בתל אביב ע"ש בנו ש' (עמ' 17 שורה 9)  ותקופה מסוימת היתה רשומה דירה בירושלים  ע"ש הבן א'.

5.         אין מחלוקת שכל השנים טיפל האב בהשכרת הדירה וקיבל לידיו את מלוא דמי השכירות ומעולם לא הועבר שכר הדירה לצדדים, אף כשהם בגרו.

6.         האב נפטר ביום 30.1.03.

7.         מספר שנים לפני פטירת האב אירע קרע עמוק במשפחה, שנבע מכך שחתן של האב הורשע בעבירות מין חמורות בבני משפחה ונדון למאסר. התובעת בחרה לצדד באחותה שבעלה הורשע בפלילים ומאז קיים  נתק מוחלט בין ההורים ותשעת האחים לבין התובעת והאחות הנוספת שבעלה הורשע. התובעת לא ביקרה את הוריה שנים רבות ואף כשאחיה הודיעו לה סמוך לפטירת האב כי ימיו ספורים והציעו כי תבוא להיפרד ממנו, היא סירבה לכל קשר עמו. התובעת לא הגיעה ללוויית אביה ולא ישבה עליו "שבעה" עם משפחתה. היא אף לא הזמינה את אימה לחתונתה (עמ' 39 שורה 7).

8.         האב ערך צוואה ביום 4.11.02 ובה ציווה  את כל עיזבונו לאשתו - האם. התובעת הגישה התנגדות לצוואה בטענה שאביה לא היה כשיר לערוך צוואה וניתן פסק דין ביום 26.2.09  הדוחה את ההתנגדות ומקיים את צוואת האב.

9.         ביום 9.1.08 הגישה התובעת את תביעתה נשוא הליך זה ובמסגרתו עתרה לפירוק השיתוף בדירה.

10.        הנתבע התנגד לתובענה וטען כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין נעשה לצורכי מיסוי בלבד והדירה שייכת באופן מהותי להורים בלבד. לפיכך לטענתו, יש לדחות את התביעה.

11.        התובעת טוענת כי הנתבע לא הוכיח שהיה יתרון מיסויי באופן הרישום ולטענתה היתה דווקא "הכבדה מיסויית". כמו כן לטענתה,  הנטל להוכיח כי האמור בפנקס הזכויות אינו אמיתי הוא כבד ביותר והנתבע לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו. בנוסף טוענת התובעת כי אם נכון שהרישום נעשה לצורכי מס, מדוע הדירה נרשמה על שם שני קטינים ולא על שם אחד מהם בלבד? הדבר מלמד לטענתה כי רצון ההורים היה, כפי שנאמר בתצהיר שנערך על ידם במועד רכישת הדירה, להעניק לה ולנתבע מתנה. 

12.               לאחר תם שלב הראיות ולאחר שהנתבע הגיש את סיכומיו, הגישה התובעת בקשה לצירוף ראייה נוספת. המדובר במסמכי הבקשה שהגישו האב והאם לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 1978, על מנת שעסקת רכישת הדירה ע"ש שני הילדים הקטינים תאושר. למרות התנגדות הנתבע, נעתרתי לבקשה ועקב בקשת הנתבע, התקיימו עוד שני דיונים. בדיון הראשון נחקרה שוב התובעת על המסמכים ובדיון השני שהתקיים היום, נחקרה האם.

13.               הראייה הנוספת היא "בקשה למתן הוראות" שאליה צורף תצהיר מאת האב והאם, שבמסגרתו הם הצהירו בין היתר כי:

            "אנו רכשנו עבור הקטינים דירה ב...

             אנו חסכנו מכספינו בתוכנית מפעל החיסכון... אנו זכאים בנוסף לקבלת הלוואה בסך של    

 30,000 ל"י  שלביטחונה תרשם משכנתא על הדירה...

            הדירה הנ"ל נרכשת וממומנת כולה על ידינו כיון שלקטינים אין ולא היו כל כספים שהם וזאת במטרה  לדאוג לעתידם הכלכלי של הקטינים".