דחיית תביעה בגין עסקאות בין שמאי רכב, חברת ביטוח וסוחר מכוניות

 רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 25,000 ש"ח.

מכוניות אורדן בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה רשומה  כדין בישראל ועוסקת בין היתר בקניה, מכירה, ותיווך של רכבים וחלקי רכבים לאחר תאונת דרכים וזאת עוד משנת 1992.

לביא ניצן (להלן: "הנתבע 1") הינו בעליו של רכב מסוג מרצדס מ.ר 5656823 (להלן: הרכב"). לביא שחר (להלן: "הנתבע 2") הינו אחיו של הנתבע 1 ובעל פוליסת הביטוח על הרכב.

ביום 22/09/05 רכשה התובעת את הרכב מהנתבע 1. התובעת שילמה על הרכב סך של 27,710 ש"ח וקיבלה החזקה ברכב, יחד עם ייפוי כוח מאת הנתבע 1, לצורך העברת בעלות ברכב. (העתק השיק שסיפקה התובעת לנתבע 2 וחתימתו של הנתבע 2 בגב השיק צורפו כנספח א' לכתב התביעה,  העתק ייפוי הכוח צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

לתדהמתה עת שביקשה להעביר את הבעלות הרכב, גילתה התובעת כי על הרכב רובץ שיעבוד. התובעת טוענת כי הנתבע 1 הטעה אותה תוך הפגנת חוסר תום לב קיצוני ולא גילה את העובדה כי על הרכב רובץ שיעבוד. אף הנתבע 2 אשר קיבל את התמורה לא טרח לציין זאת.

מרגע היוודע הדבר פנתה התובעת אל הנתבעים מספר פעמים (העתק מכתבי ההתראה מיום 03/04/06 ומיום 27/04/06 צורפו כנספחים ג'- ד' לכתב התביעה).

התובעת טוענת כי הנתבעים ביחד ולחוד פעלו בחוסר תום לב הן במועד תחילת המשא ומתן והן בקיום החוזה עם התובעת. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא, פעלו במרמה ועשו ביחד ולחוד עושר ולא במשפט כלפיה.

התובעת טוענת כי לאחר קבלת החזקה ברכב תיקנה שיפצה והשביחה את הרכב וע"פ מחירון "לוי יצחק" יכולה הייתה למוכרו נכון לחודש 09/05, בסך של 69,000 ש"ח  אולם לאור  השעבוד שרבץ על הרכב לא היה באפשרותה  למוכרו. מחירו של הרכב נכון ליום הגשת התביעה נאמד בסך של 54,000 ש"ח. לאור כך טוענת התובעת כי הנתבעים גרמו לתובעת נזק בסך 15,000 ש"ח יתרה מכך יש לפצותה בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

הנתבע 1 מודה כי הרכב שהיה בבעלותו נפגע בתאונת דרכים ביום 14/08/05 והוכרז מייד על ידי שמאי מטעם הביטוח מר בני הרפז (להלן: "הנתבע 3") כאובדן כללי. לגישתו סוכנות הביטוח בה בוטח הרכב הודיעה כי הרכב פורק לחלקיו וכי חלקי הרכב נמכרו לחברה העוסקת במסחר בחלקי רכב.

הנתבע 1 טוען כי אחיו הנתבע 2 קיבל המחאה על סך 27,000 ש"ח סכום אשר למיטב הבנתו התאים לערך הרכב, לאור שווי באותה העת (71,000 ש"ח בהתאם למחירון לוי יצחק).

הנתבע 1 הכחיש כי התובעת רכשה ממנו את הרכב וטען כי מעולם לא נחתם בין הצדדים הסכם רכישה ולא נדרשה הסרת השעבוד. לגישתו משלא נמכר הרכב כרכב שלם לא הייתה כל רלוונטיות מבחינתו לשעבוד שרבץ על הרכב.

הנתבע 1 הוסיף כי העובדה כי הרכב משועבד מופיעה במשרד הרישוי, ברישיון הרכב ובתעודת הביטוח וניתן היה לבדוק זאת. הנתבע 1 מכחיש כי היה בקשר עם התובעת וכי קיבל ממנה את המכתבים הנטענים.

לגישתו מחירון יצחק לוי עליו מבקשת התובעת להסתמך מתייחס למכירו של רכב  משומש ולא רכב אשר הוכרז על ידי חברת הביטוח כאובדן גמור גם אם תוקן.הנתבע טוען כי בחלוף חצי שנה ממועד התאונה התברר לו באקראי כי הרכב תוקן ונמכר לצד ג' וזאת לאחר שרוכש הרכב השתמש במכשיר הדלקן שהיה מותקן ברכב לתדלוק  הרכב מספר פעמים בסך כולל של 2,600 ש"ח .

לאחר פנייתו לסוכנות הביטוח בדרישה להסבר כיצד רכבו שהורד מהכביש ופורק לחלקיו מתדלק בדלקן, נמסר לו לאחר בירור כי הרכב נמכר לתובעת וממנה לצד ג'. לגישתו רק לאחר פנייתו בדרישה להחזר הכספים שנגבו בחודש 01/06 "נזכרה" התובעת כי הרכב משועבד.

בדיון מיום 16/04/07 העלו הצדדים את טענותיהם. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים נראה היה כי החוליה החשובה ביותר חסרה והיא שמאי הרכב מר בני הרפז לאור העובדה כי הנתבעים נמנעו מלהגיש הודעת צד ג' ומאידך התובעת לא הייתה מעוניינת להגיש כתב תביעה נוסף השתמשתי בסמכותי בכוח תקנה 22 ותקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 והורתי על הוספת השמאי בני הרפז כנתבע נוסף וזאת על מנת שיתאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

ביום 28/05/07 הגיש הנתבע 2 כתב הגנה מטעמו בו שב על טענותיו של הנתבע 1 והוסיף כי מייד עם קבלת השיק מאת התובעת העלה תמיהה בפני סוכנות הביטוח באשר למקור השיק המשוך על חברת "אורדן". לגישתו,  מנהל סוכנות הביטוח הבהיר כי במקרים מאין אלו של אובדן גמור מוכרת חברת הביטוח את חלקי הרכב  הפגוע והשיק מתקבל ישירות מחברת חלפי הרכב ומקטין את חבות חברת הביטוח כלפי המבוטח.

הנתבע מוסיף כי מאחר וסברו כי הרכב נמכר לחלקים ולא כרכב שלם נמנעו מלפרק את מכשיר הדלקן שהיה מותקן ברכב.

ביום 03/09/07 הגיש הנתבע 3 כתב הגנה מטעמו בו טען כי למיטב ידיעתו היו הנתבעים 1-2 הבעלים / המחזיקים ברכב נשוא התביעה וכן היו בעלי פוליסת ביטוח מקיף אשר הוצאה על ידי חברת הביטוח שירביט חברה לביטוח (להלן: "חברת הביטוח").

הנתבע 3 הינו שמאי רכב במקצועו ונותן בין היתר שירותי שמאות לחברת הביטוח. ביום 14/08/05 מועד קרות התאונה קיבל הנתבע 3 פנייה מאת סוכן הביטוח של הנתבעים 1-2 והתבקש לבדוק את הרכב במסגרת הביטוח (העתק פוליסת הביטוח וטופס הודעה על התאונה צורפו כנספחי א'-ב' לת.ע.ר מטעמו)

ביום 15/08/05 נבדק על ידו הרכב. בדיקתו העלתה כי על אף שניתן לתקן את הרכב עלות תיקונו היא מעל 50% ומשכך אין כדאיות לתקנו וניתן להכיר בו " אובדן להלכה" (העתק טופס אומדן ראשוני צורף כנספח ג' לת.ע.ר הנתבע 3).